אות נח
זהר
נח) עמודא דאמצעיתא קשורא דתרוייהו יחודא דתרוייהו אוף הכי יסוד ח״י עלמין קשורא דעמודא דאמצעיתא ושכינתא תתאה. באן אתר. בצלותא דבה כלילן ח״י ברכאן, ובה מתייחדין תרין שמהן כחדא, אינון יאקדונק״י.
פירוש מעלות הסולם
נח) עמודא דאמצעיתא וכו': עמוד האמצעי היינו תפארת שעולה ונעשה לדעת, הוא קשר לשניהם היינו לחכמה ובינה, היחוד של שניהם, כמו כן יסוד ח״י עולמים הוא קשר של עמוד האמצעי ושכינה התחתונה. ושואל, באיזה מקום הוא היחוד של עמוד האמצע היינו ז״א עם השכינה התחתונה היינו מלכות רחל. ומשיב בתפילת שמונה עשרה אשר בה כלולות ח״י ברכות. ובה בתפילת שמ״ע מתייחדים ב׳ השמות שהם יאקדונק״י.
פירוש. ג׳ יחודים הם, היחוד שבחב״ד הוא הוי״ה אקי״ק המיוחדים ע"י הדעת שהוא קשר של תפילין דראש. והיחוד שבחג״ת הוא הוי״ה אלקים המיוחדים ע״י תפארת היינו ק"ש. היחוד שבנה״י הוא הוי״ה אדני המיוחדים ע״י היסוד הנקרא ח״י בסוד ח״י ברכות של שמ״ע.

אות נט
זהר
נט) וחבורא דתרין שמהן צריכין בחשאי, ורזא דמלה, בעמדם תרפנה כנפיהן, בעמדם ישראל בצלותא דעמידה, חיוון תרפנה כנפיהן, דלא למשמע בהון קלא.
פירוש מעלות הסולם
נט) וחבורא דתרין שמהן וכו': והחבור של ב׳ השמות הוי״ה אדנ״י צריך להיות בחשאי וסוד הדבר, בעמדם תרפנה כנפיהן, ומפרש בעמדם ישראל בתפילה דעמידה היינו שמונה עשרה, החיות תרפנה כנפיהן, בכדי שלא להשמיע בהם קול.
פירוש. כשז״א ומלכות שהם הוי״ה אדנ״י הם בסוד הזווג דהיינו בתפילת שמונה עשרה אז עיקר השליטה הוא לז״א שהוא בחינת חסדים, ודבור שה״ס הארת חכמה ואדנ״י אע״פ שהיא מאירה ג״כ, עכ״ז נבחנת לדבור בחשאי כלומר בלי שליטה. וז״א וחבורא וכו' צריכין בחשאי לתת שליטה לחסדים של ז״א, ורזא דמלה וכו', בעמדם תרפנה כנפיהן כי כנפים הן המלכויות אשר לא בשעת הזווג ניכרת שליטתן ונשמע קול כנפיהן, ובעמדם מרפים כנפיהן.

אות ס
זהר
ס) דתמן קול דממה דקה, בגין דתמן קאתא מלכא. דהא ברוח גדולה וברעש ובאש, דאשתמעון בהון גדפי חיוון, לא אתא מלכא, אלא בקול דממה דקה, דאיהי בתר רוח רעש אש. ואיהי רביעאה לון.
פירוש מעלות הסולם
ס) דתמן קול דממה וכו': משום כי שם היינו בשמו״ע קול דממה דקה, היינו קול דמלכות היא דממה ודקה. משום כי שם בשמו"ע, בא המלך, היינו ז״א. כי ברוח גדולה, וברעש, ובאש, אשר נשמע בהם קול כנפי החיות, לא בא המלך לזווג, אלא בקול דממה דקה אשר הוא אחר רוח רעש אש. והיא היינו מלכות רביעית להם.

אות סא
זהר
סא) ועלייהו אמר יחזקאל, וארא והנה רו׳ח סערה באה מן הצפון. ענ׳ן גדול ו׳אש מתלקחת, הא אינון תלת, דרכיבין בהון תלת אתוון קו"ק. קול דממה דקה, דא י׳ מן הוי״ה, ואיהי י׳ מן אדנ״י, תמן קא אתא מלכא דאיהו יהו״ה. דכל הויה דשליט ה׳ על ו׳ ה׳ על י', נוקבא איהי ההוי״ה. כגון טפה דנוקבא, כד שליט על טפה דדכורא, בת איהי.
פירוש מעלות הסולם
סא) ועלייהו אמר יחזקאל וכו': ועליהם היינו על רוח רעש אש אמר יחזקאל ואראה והנה רוח סערה באה מן הצפון נגד רוח. ענן גדול נגד רעש. ואש מתלקחת נגד אש. הרי הם שלשה, אשר שלש אותיות הו״ה רוכבים בהם, קול דממה דקה הוא, י׳ מן הוה״י, והיא י׳ מן אדנ״י, שם היינו במלכות דאצילות, בא המלך היינו שהוא יקו״ק. ומבאר דכל הוי״ה אשר שולטת בה ה׳ על ו' וה' על י׳ אותה ההוי״ה היא בחינת נוקבא. היינו דין, כגון כששולטת טפת הנקבה על טפת הזכר הולד הנולד בת היא.
פירוש. ג׳ קליפות הן, הכוללות כל מיני הדינים והקליפות שבעולמות. א׳ היא רוח סערה, והיא מבחינת מלכות דמדת הדין מטרם שנמתקה ברחמים דבינה. ב׳ ענן גדול והוא מבחינת הדינים המתגלים בקו שמאל כשהוא מאיר בלי התכללות הימין. ג׳ היא אש מתלקחת, והיא מבחינת הדינים של מלכות שעלתה לבינה. וכל מיני פורעניות ועונשים הבאים על ישראל הם מג' הקליפות הללו. אמנם כמו שהן מזיקות לקדושה בעת שישראל אינם כדאים, הנה בעת שישראל כדאים הן נותנות עזר לקדושה וכל המוחין מתגדלים ומשתלמים בעזרתן ולכן אנו מבחינים בהן ב׳ בחינות, א׳ בשעה שהן מזיקות ומחריבות את הקדושה אז הן נקראות רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת. ב׳ בשעה שהן עוזרות לקדושה דהיינו בשעה שישראל מטיבים מעשיהם ומעלים מ"ן הן נעשות מרכבה לה׳ ו׳ ה' ג׳ כלים מאחוריים דמלכות דאצילות המאירים בבי״ע ה׳ בעשיה, ו׳ ביצירה, ה׳ ראשונה בבריאה. אשר בשעה שהם בבי"ע נשמע קול כנפי החיות מחמת הדינים שבהם שבעת שהחכמה מאירה מופיעים עמה דינים רבים המענישים את הרשעים הרוצים להמשיך חכמה ממעלה למטה וכשהם עולים עד למלכות דאצילות שהיא הי׳ ונשלמים במסך שלם שיעלה או"ח ממטה למעלה להלביש את האור ישר בסוד דינ״א בהפוך אתוון אדנ״י אז הן חשות והמלך שהוא ז״א המאיר בחסדים והוי״ה, בא להזדווג ונעשה החבור דהוי״ה אדנ״י.
וזה אמרו (באות נ"ט) וחבורא דתרין שמהן צריכין בחשאי וכו' דלא למשמע בהון קלא שהוא גלוי הארת חכמה אלא להשליט את החסדים דז״א, בסוד וקולה לא ישמע דתמן קול דממה דקה, היינו המלכות שהיא דממה מעצמותה כי לית לה מגרמה ולא מידי אלא הכל נותן לה ז״א ונקראת דקה עיין בזהר בראשית אות י״ט אבריר דקיקו וכו' עד דאשתאר ההוא זוהמא דלית ביה זוהמא כלל כי נתמעט כח הדין שבמסך לבחינת קול דממה דקה וכששמע אליהו קול הזה יצא מן המערה וקבל פני ה', וז״א דתמן קא אתא מלכא וכו' לזווג ולגלות המוחין הגדולים הנמשכים ע״י הדינים של הנוקבא דהא ברוח גדולה וכו' דאשתמעון בהון גדפי חיוון בסוד הכתוב ואשמע אל קול כנפיהם כקול מים רבים היינו הדינים המכונים מים רבים לא אתא מלכא אלא בקול דממה דקה וכו' ועלייהו אמר יחזקאל וכו' הא אינון תלת דרכיבין בהון תלת אתוון הו״ה שהם נגד בריאה יצירה עשיה כי קומתם עד בינה עד שעולים למלכות דאצילות והמסך מתתקן להמשיך חכמה בסוד קול דממה דקה דא י׳ אשר או״ח עולה ומלביש את החכמה שהיא י׳ ואיהי י׳ מן אדנ"י, תמן קא אתא מלכא דאיהו הוי״ה ונעשה השילוב של ב׳ השמות. דכל הוי״ה דשליט וכו' היינו בחינת נוקבא דין שהוא היפך הוי״ה דאור ישר הרומזת על רחמים.

אות נה
זהר
נה) יהו״ה ארבע פרשיין דתפילי, וראו כל עמי הארץ כי שם יי׳ וכו'. אדנ״י ד׳ בתי דתפילי. אקי״ק אשר אקי״ק, מלגאו דתפילי. בכ״א אזכרות דתפילין דרישא, ובכ״א אזכרות דתפילין דיד, ודא אימא עלאה, תפלי דמארי עלמא קרינן ליה.
פירוש מעלות הסולם
נה) הוי״ה ארבע פרשיין וכו': ד׳ אותיות הוי״ה ה״ס ד׳ הפרשות של תפילין: י׳ שהיא חכמה, היא קדש. ה' ראשונה בינה, והיה כי יביאך. ו׳ שהיא ז״א שמע. ה׳ תתאה מלכות, והיה אם שמוע. בסו״ה וראו כל עמי הארץ כי שם הוי״ה וגו'. ד׳ אותיות השם אדנ״י הן בית אחד הכולל ד׳ בתים של התפילין. אהי״ה אשר אהי״ה, כי אהי״ה הראשונה ה״ס או״א עלאין חכמה אשר ה״ס ישסו״ת בינה בסוד ראש דנפיק מבראשית אשר הוא אותיות ראש. אהי״ה השניה ה"ס דעת המכריע בין חו״ב. והם בפנימיות התפילין. ונרמזות בכ״א השמות אשר בתפילין של ראש. ובכ״א השמות אשר בתפילין של יד. כי אהי״ה בגימטריא כ״א. וזוהי אימא העליונה, היינו בינה. ונקראים תפילין של רבון העולם שהוא ז״א.

אות נו
זהר
נו) תפילין על רישא דעמודא דאמצעיתא, כסי ליה אימא כבגדפהא, דאינון רצועין דתפלי. וקשרין ליה ישראל בשכינתא תתאה, בתפילין דיד.
פירוש מעלות הסולם
נו) תפילין על רישא וכו': התפילין על ראש של עמוד האמצע היינו ז״א. ואימא מכסה אותו בכנפיה, שהן הרצועות של התפילין, כי על הראש יוצאות שתי רצועות המקיפות את הראש מימין ושמאל שהן חסד וגבורה אשר הד׳ שהיא קשר של התפילין שהיא מלכות לאה נאחזת בהם, וממנה מתפשטות שתי רצועות בסוד נצח הוד עד נגד החזה ששם מתחיל ראש מלכות היינו רחל. וישראל קושרים אותו היינו לז״א בשכינה התחתונה שהיא רחל, בתפילין של יד.

אות נז
זהר
נז) וליה אמרין שמע ישראל, ברא דסבא דסבין, ודא חכמה עלאה. ועל שמיה אתקרי עמודא דאמצעיתא, ישראל, שיר אל. שיר משמאלא, שיר דלוים. אל מימינא דכהניא. עמודא דאמצעיתא ישראל כליל תרווייהו. חכמה נחית בברכתא דכהניא, מימינא, וביה הרוצה להחכים ידרים. אימא נחית בקדושא דליואי משמאלא. וביה הרוצה להעשיר יצפין.
פירוש מעלות הסולם
נז) וליה אמרין שמע וכו': ולו היינו לז״א כשעולה ומכריע בין חכמה ובינה, אומרים שמע ישראל, כי הוא הבן של זקן הזקנים היינו א״א כי אין זקן אלא מי שקנה חכמה ובחינת גילוי חכמה דא״א היא לאו״א הנקראים זקנים, לכן נקרא א״א זקן הזקנים. וזוהי חכמה עליונה היינו חכמה סתימאה דא״א. ועל שמו, היינו על שם החכמה דא״א נקרא עמוד האמצע היינו ז״א העולה ומכריע בין או״א ישראל סבא כמ״ש בזהר ואתחנן אות מ״ו שמע ישראל ישראל סבא. ומפרש מלת ישראל הוא צירוף: שיר אל. שיר: הוא שם חכמה משמאל, שיר דלוים. אל: חכמה מימין הכהנים. עמוד האמצע ישראל, כולל שניהם. חכמה יורדת בברכת כהנים מימין ובו הרוצה להחכים ידרים. אימא בסוד ל״ב נתיבות חכמה יורדת בקדושת הלוים משמאל, ובו הרוצה להעשיר יצפין.
ביאור הדברים: ג׳ חכמות הן באצילות. א) היא חכמה שבע״ס דאור ישר, שבפרצופין היא חכמה סתימאה דא״א. ב) היא ג״ר שבבינה, שבפרצופין היא או״א, ונקראת חכמה שבימין. ג) היא ז׳׳ת דבינה, שבפרצופין היא ישסו״ת, ונקראת חכמה שבשמאל. ושתי החכמות הראשונות סתומות הן, ואינן מאירות לתחתונים, ורק החכמה השלישית, דהיינו חכמה שבשמאל, היא הנגלית במקום המלכות, והיא המאירה לזו״ן ולתחתונים.
והענין הוא כי כבר ידעת, שא״א הוא חכמה שבאצילות, ואו״א הם ג״ר דבינה שבאצילות, וישסו״ת הם ז״ס תחתונות דבינה שבאצילות. ונודע שאין בראש א״א, רק ב׳ ספירות כתר וחכמה, הנקראים כתרא וחכמה סתימאה, והבינה שלו, יצאה מראשו ונעשתה לבחינת גוף בלי ראש, דהיינו מחמת המלכות המסיימת שעלתה וסיימה הראש תחת החכמה שלו, שמשום זה, כבר נמצאים בינה ותו״מ תחת מלכות המסיימת שבראש וע״כ נעשית לבחינת גוף. ובינה ותו״מ אלו נקראים כלם ע״ש בחינה עליונה שבהם, שהיא בינה. וכיון שיצאה מראש לבחינת גוף בלי ראש, כבר אינה ראויה לקבל חכמה, עד שתחזור לראש דא״א.
ובינה זו נחלקה לב׳ בחינות. ג״ר וז״ת. והוא מטעם כי הפגם של חסרון חכמה שנעשתה בה עם יציאתה מראש א״א, אינו נוגע כלום בג״ר דבינה, להיותן תמיד בסו״ה, כי חפץ חסד הוא, שהבינה חפצה רק באור החסדים ולא באור החכמה, ואפילו בהיותה בראש א״א, לא היו ג״ר שלה מקבלות חכמה אלא חסדים בלבד. וזה נמשך לה מבינה שבאו״י, שכל עצמותה, היא חסדים בלי חכמה. וע״כ אין ג״ר שבבינה נפגמות במשהו מחמת יציאתן מראש, והן נחשבות ממש בכל השלמות כעודן בראש א״א, ולפיכך נבדלו ג״ר שבבינה למדרגה בפני עצמן, ומהן נתקנו או״א עלאין, המלבישים מפה ולמטה של א״א, הנחשבים תמיד לג״ר, אע״פ שנמצאים מתחת הראש של א״א. אבל ז״ס תחתונות שבבינה, שאינן עצמותה של הבינה, אלא מהתכללות זו"ן בבינה שעיקר מהותו של ז״א הוא הארת חכמה בחסדים ע״כ הן צריכות להארת חכמה, כדי להשפיע לזו״ן, וכיון שבעת יציאתן מראש א״א, אינן ראויות לקבל חכמה בשביל זו״ן, הן נבחנות כפגומות, ומשום זה נבדלו מג״ר שבבינה השלמות, ונעשו למדרגה נבדלת בפני עצמה, ומהן נתקנו פרצוף ישסו״ת שבאצילות, המלבישים מחזה ולמטה של א״א. שהם בחינת ו"ק בלי ראש, עד שתחזור הבינה לראש א״א ואז משיגים ג״ר.
והנך רואה, שעצם החכמה הוא בראש א״א, דהיינו הנקראת חכמה סתימאה, משום שחכמה זו המקורית, נסתמה בראש א״א, ואינה מאירה לתחתונים, שהם למטה מראש א״א ואו״א וישסו"ת הם בינה המקורית שבאצילות, המכונה קומת ס"ג שבמ״ה, שעיקרם חסדים ולא חכמה. וביציאת החכמה מראש א״א, נפגמו רק ז״ת של בינה, שהן ישסו״ת שנשארו משום זה בחסרון ג"ר. ואינן נשלמות אלא בחזרת הבינה לראש א״א, שאז מקבלת חכמה בשביל זו"ן, ואז הן נבחנות לחכמה שבקו שמאל, שפירושו, שחכמה זו אינה מתגלית אלא בדרך ג׳ קוין שיוצאים בישסו״ת, אשר בקו שמאל של ג׳ קוין אלו מתגלית החכמה. אמנם אע״פ שג"ר וז״ת שבבינה, שהם או״א וישסו״ת חזרו לראש א״א, אין ישסו״ת מקבלים החכמה ישר מחכמה סתימאה שבראש א״א, מפני שכל מדרגה אינה מקבלת אלא ממדרגה העליונה הסמוכה לה. אלא שאו״א מקבלים החכמה מחכמה סתימאה שבראש א״א, ומשפיעים לישסו״ת.
ואו״א נבחנים לחכמה דימין, מפני שאפילו בהמצאם מתחת הראש, הם שלמים כמו שהיו בראש והם מיוחדים תמיד עם חכמה סתימאה שבראש א״א. אלא שאינם מקבלים ממנה, להיותם תמיד בסוד כי חפץ חסד הוא. כנ״ל. והנה נתבאר היטב, אשר עצם החכמה היא בראש א״א. אבל היא סתומה שאינה מאירה כלום למטה מראש. והארת חכמה סתימאה הנכללת באו״א אע״פ שאינם מקבלים אותה ממש, נבחנת לחכמה דימין. ובחזרתם לראש נקראים חכמה עלאה. ומה שנבחנים לחכמה, אע״פ שאין מקבלים אותה, הוא, מפני שיחודם עם החכמה עושה את החסדים שבאו״א לג"ר גמורים. והחכמה המאירה בישסו״ת היא חכמה דשמאל, מפני שאינה מאירה בה אלא בקו שמאל. וחכמה זו שבשמאל נקראת ל״ב נתיבות חכמה, והיא החכמה הנגלית לזו״ן ולתחתונים. אבל חכמה שבימין, אינה מאירה כלום מבחינת חכמה, אלא חסדים בלבד, שהרי או"א אינם מקבלים החכמה, כנ״ל. ומכל שכן חכמה של או״י שבראש א״א, שאינה מאירה למטה מראשו, כי ע״כ נקראת חכמה סתימאה. הרי שאין הארת החכמה מתגלית אלא חכמה שבשמאל בלבד. אמנם, אין זו חכמה ממש, אלא בינה שמקבלת חכמה בשביל זו״ן.
וזה אמרו הוי"ה ארבע פרשיין וכו' והם ג׳ מוחין חב״ד דתפילין כי דעת כלולה מחסדים וגבורות, בסוד וראו וכו', כי שם הוי״ה כי המוחין שהם שם הוי״ה מאירים בחכמה הנקראת ראיה. אדנ״י ה״ס ד׳ בתי דתפילי היינו הכלים כי כל בחי׳ כלים שורשם במלכות. אקי״ק אשר אקי״ק וכו' ה״ס פנימית המוחין הנרמזים בסוד כ״א אזכרות והיא בינה עלאה שבא״א שיצאה לחוץ מראש א״א אל הגרון וכוללת כל המוחין שהם או"א עלאין וישסו״ת ודעת המאירים לזו״ן. וז״א ודא אימא עלאה. אשר בחזרתה לראש עולים עמה או"א וישסו"ת וזו״ן ומשפיעה להם הארת החכמה מראשו של א״א.
תפלי דמארי עלמא וכו', כי המוחין מאירים בראש ז״א הנקרא מארי דעלמא וג״ר הם המוחין במקומם. וז״ת מתפשטות ע״י הרצועות אשר חג"ת הם הרצועות המקיפות הראש עם קשר התפילין אשר מאחורי הראש במקום תפארת והיא המלכות העליונה ושתי רצועות מתפשטות ממנה עד החזה ששם מתחילה המלכות התחתונה והם נצח הוד והיינו רצועין דתפילי. וקשרין ליה ישראל בשכינתא וכו' הם המוחין דמלכות אשר מקומה הוא מחזה ולמטה.
וליה אמרין שמע ישראל הולך ומבאר הארת ג׳ הקוין ימין ושמאל אמצע של המוחין המאירים בתפילין דמארי עלמא, ומתחיל ממקור יציאתם, אשר ז״א נקרא ברא דסבא דסבין שהוא א״א ע״ב דאצילות אשר כל שפע החכמה ממנו היא באה, וז"א ודא חכמה עילאה חכמה המקורית שהיא חכמה סתימאה. ועל שמיה אתקרי עמודא דאמצעיתא ישראל שיר אל, כי קו הימין נקרא אל והוא חכמה דימין ועיין בזהר צו אות צ"ד אל בכל אתר נהירו דחכמתא עלאה הוא המאירה בחסדים, אבל חסדים אלו הם יותר חשובים מחכמה כי מאירים בג"ר ונקראים ברכה וז״א אל מימינא דכהני, שיר משמאלא כי כל שירה ה״ס המשכת הארת חכמה מקו שמאל. וצירוף ב׳ הקוין ימין ושמאל הוא עמודא דאמצעיתא ישראל כליל תרווייהו. חכמה נחית וכו' כי חכמה דימין מאירה רק בחסדים ולכן נקראת ברכה כי חסדים ה״ס ברכה וכן כהן מדתו היא חסד. וביה בקו הימין אמרו חז״ל הרוצה להחכים להמשיך חכמה דימין ידרים. אימא שהיא בינה אשר כל הארת חכמה דל״ב נתיבות באה ממנה נחית בקדושא דליואי כי קדש הוא חכמה. והוא קו השמאל. וביה בקו השמאלי אמרו חז״ל הרוצה להעשיר יצפין כי הארת חכמה שבשמאל בהתלבשות החסדים מאירה בכל שלימותה ונקראת עשירות.
ומה שכתבנו, אשר לאה היא צורת קשר תפילין של ראש וקשר אינו רק בחינת עור לבד, ורחל היא תפילין של יד, ויש בה בחינות בתים, וגם מוחין בסוד פרשיות. הטעם הוא, כי לאה היא אחוריים דאמא שנפלו למקום ז״א, ואמא זו היא מבחינת או״א הפנימיים דג״ר דנקודים, שהיו אז או״א בקומה שוה בקומת חיה, ואינה כלל ממדרגת ז״א, אלא להיות שבעת הנפילה היא במקום ז״א, ע״כ הוא מתקן אותה ונבחנת לנוקבא שלו רק בדרך השאלה, והוא כי סוף סוף בגמר התקון תסתלק ממנו ותחזור למדרגתה, ולכן המוחין דחיה שהיא מקבלת מן ז״א שהם בחינות ו״ק דחיה, הם אצלה בחינות אחוריים ואינם מבררים את הכלים שלה הצריכים לג״ר דחיה, ולכן נקראים בשם עור, כי כל בחינה שלא נבררה כל צרכה נקראת בשם עור לבד, וע״כ נקראת לאה עלמא דאתכסיא, כי הארת מוחין דחיה הם מכוסים אצלה, להיותם מלובשים בעור בצורת ד׳ שהיא קשר של תפילין.
אבל רחל שהיא בחינת נוקבא דז״א מחזה ולמטה, ומקבלת כל הארתה מן המוחין השייכים לה מבחינת חיה לכן היא נמתקת כולה, כי הארת חיה מבטלת כל אחיזת החצונים לגמרי, ולכן יש לה תפילין בבתים ופרשיות שהם מוחין שלמים. (עיין בשער הכוונות דרושי התפלין ובע״ח שער ל״ח, ובבית שער הכונות דף מ"ז).

אות נא
זהר
נא) כד נחית קודשא בריך הוא בקריאת שמע, אתמר בחיון ואשמע את קול כנפיהם בעשר מיני הלולים: בשיר פשוט, דאיהו י', כת"ר. כפול, דאיהו י״ה, חכמה ובינה. משולש, ביק״ו דאיהו חס״ד גבור״ה תפארת. מרובע ביקו״ק, דאיהו נצ״ח הו״ד יסו״ד מלכו״ת.
פירוש מעלות הסולם
נא) כד נחית קב״ה וכו': כאשר הקב״ה יורד בק״ש נאמר בחיות ואשמע את קול כנפיהם, בעשר מיני תהלות, בשיר פשוט שהוא י׳ כתר. כפול שהוא, י״ה, חכמה ובינה. משולש ביה״ו שהוא חג״ת. מרובע בהוי״ה שהוא נצח הוד יסוד מלכות. שהם עשר אותיות ורומזות לע״ס וכנגדם אמר דוד עשרה מיני תהלים כגון אשרי משכיל מזמור ומכתם.
ואל תתמה על מה שאומר אשר הי׳ היא כתר הלא תמיד אנו אומרים שהקוצו של יוד הוא כתר וי׳ חכמה, והתשובה כי זהו אחר שמתגלה הקומה בכל ה׳ הפרצופים שלה אז נבחן קוץ הי׳ לכתר והי׳ לחכמה. מחמת אשר אור הכתר לא חזר אחר הסתלקותו אל הכלי שלו, רק אור החכמה ולכן נקרא הכלי ע״ש האור שהוא אור חכמה בכלי הכתר. אבל בתחלת התפשטות הקומה נחשבת התפשטות הראשונה לכתר והחכמה כלולה בכתר ונקראת י'. וזה מבואר בע״ח שער מול״מ פרק א׳.

אות נב
זהר
נב) דנטרין צפרא קדישא ישראל בינייהו, וקראן בה לישראל דאיהו עמודא דאמצעיתא, והיינו שמע ישראל. הא נחית לגבה, צריך לקשרא ליה בהדה, וליחדא לון ביחודא חדא בלא פירודא כלל. ובגין דא, מאן דשח בינתים, עבירה היא בידו ההיא שיחה.
פירוש מעלות הסולם
נב) דנטרין צפרא קדישא וכו': בני ישראל שומרים ביניהם את הצפור הקדוש, היינו המלכות בהארת חכמה וקוראים ומזמינים בה לישראל היינו ז״א שהוא עמוד האמצע המאיר בשליטת הארת החסדים והיינו שמע ישראל. הרי יורד אצלה, צריכים לקשר אותו עמה, וליחד אותם ביחוד אחד בלי פירוד כלל. ומשום זה מי שמדבר באמצע קריאת שמע עבירה היא בידו אותה השיחה.

אות נג
זהר
נג) ואמאי קשרין ליה בהדה לא״ח עם ד', כלילא מארבע פרשיין. בגין דלא יהא פרח מינה, ואשתארת יחידה איכה ישבה בדד. ובגין דא קשרין ליה בהדה בכמה קשרין דתפילין, בכמה קשורי דציצית, דלא יזוז מינה.
פירוש מעלות הסולם
נג) ואמאי קשרין ליה וכו': שואל ולמה כשקושרים אותו היינו לז״א עמה היינו עם מלכות רחל. אנו מיחדים מקודם לא״ח שהוא ז״א עם ד׳ היינו לאה שהיא כלולה מד' הפרשיות. ומשיב משום שלא יהיה פורח ממנה, ותשאר לבדה כמ״ש איכה ישבה בדד. ומשום זה קושרים אותו עמה בכמה קשרים של תפילין, ובכמה קשרים של ציצית שלא יזוז ממנה.
ביאור הדברים: נודע אשר ז״א הנקרא ישראל נבנה כלו ממוחין דבינה וכמו שבינה נחלקה לג״ר וז״ת אשר הג״ר הם חסדים מכוסים ודוחים חכמה והז״ת הם חסדים מגולים בהארת חכמה, כן ז״א הנבנה מאמא הוא בסו״ה ואנכי איש חלק, אשר מחזה ולמעלה שלו מאירים ג״ר דאמא בבחי׳ חסדים מכוסים. ומחזה ולמטה מאירים ז״ת דאמא שהם בחינת חסדים מגולים. ולהיותן ב׳ בחינות כמעט הפוכות, לכן קראו הכתוב איש חלק. מלבד הפירוש חלק על שהוא חלק משערות. ומטעם זח גם בחינת נוקבא שלו נחלקת ג״כ לשנים כי יש נוקבא עליונה מבחי׳ מלכות דג״ר דאמא שהיא בחינת חסדים מכוסים הנקראת לאה. ומקומה הוא במקום החג״ת שלו עד החזה דהיינו במקום החסדים המכוסים. ויש לו נוקבא שניה מבחינת מלכות דז״ת דאמא שהיא בחינת חסדים מגולים. הנקראת בשם רחל. ומקומה הוא מחזה ולמטה שלו דהיינו במקום החסדים המגולים.
והנה בחצות לילה כשמגיעים המוחין דאו״א לזו״ן המורידים את המלכות מבינה למקומה אשר אז חג"ת דז״א נעשו לחב״ד ונה״י לחג״ת ויוצאים לו נה״י חדשים הנבררים מבריאה, נמצא שלאה שהיתה מסתיימת בנקודת החזה דקטנות מסתיימת עתה במקום היסוד כי נה״י נעשו לחג״ת ונקודת החזה ירדה למקום עטרת יסוד שמקודם לכן, אשר עמהם ירדו רגלי לאה עד סיום ז״א. ונבחן אשר לאה שאלה כלים דרחל כי נה״י הם מקום רחל. ורחל יורדת לבריאה. ונבחנת בלשון שאלה משום שאין זה רק לשעתו בלילה כדי להמשיך בחינת כלי ורוחא לצורך רחל. ובבוקר היא חוזרת למקומה ומחזירה המקום לרחל.
אמנם ביום, אחר אשר כבר נשלמו הארת כלים דרחל בלילה הנה רחל עולה שוב באצילות עם ט׳ הנקודות התחתונות דתוספות שנתחברו אליה בבריאה ואז נעשה הזווג דפב״פ עם ז״א בכל קומתו ואז רחל שואלת כלים דלאה כי גם מקום לאה אשר הוא מחזה ולמעלה נעשה לחסדים מגולים. ולאה נדחית לאחוריים משום שאין זה טבעה ונטייתה כי היא תמיד חפצה בחסדים מכוסים. (עיין בשער הכוונות בשער דרושי הלילה).
וב׳ הזווגים הנ״ל נעשים בעת קריאת שמע בסוד יחוד עליון ויחוד תחתון, אשר ביחוד העליון נעשה הזווג עם לאה בסוד א״ח ד׳ ולאה כוללת גם את רחל בסו״ה יקוו המים אל מקום אחד שהם ו״ק דז״א ותראה היבשה היא לאה בהתכללות רחל שאצלה שייכת ראיה שהיא הארת חכמה וכוללת כל ד׳ הפרשיות שהן חו״ב תו״מ. ואח״כ בברוך שם וכו' יורד ז״א למקום רחל, ורחל עולה לאצילות בסוד ויקרא אלקים ליבשה ארץ ומה דהוית יבשה אתעבידת ארץ מוציאה פירות ואבים, ועולה מבי״ע לאצילות עד הזווג דפב״פ דשמונה עשרה.
וזה אמרו דנטרין צפרא קדישא ישראל בינייהו אשר בני ישראל שומרים את השכינה הקדושה המאירה בחכמה ושומרים אותה שהחיצונים לא ימשיכו את החכמה שבה ממעלה למטה וקראן בה לישראל וכו׳ ומזמינים את ז״א שימשיך את המוחין הגדולים בלבוש היקר דחסדים שלו המתגלים בדינין שבה, כי אין הדינים נעברים מן הנוקבא אלא אחר שהיא רואה את המוחין הגדולים שהמשיך ז״א ע״י הדינים שלה, וכיון שראתה זאת מתבטלים הדינים והס״א נפרדת ממנה. והיינו שמע ישראל הא נחית לגבה, שיורד ממקומו שהוא בחסדים מכוסים למקום הנוקבא המאירה בחסדים מגולים והיינו שמע קול דאשתמע ומתייחדים החכמה בתוך החסדים. צריך לקשרא ליה בהדה וכו' היינו להשליט את החסדים שלו שהחכמה תאיר רק ממטה למעלה כטבע החסדים ואז הם ביחודא חדא בלא פירודא כלל. ושואל ואמאי קשרין ליה בהדה לאה עם ד׳ כלילא מד׳ פרשיין כיון שעיקר הזווג הוא לרחל למה אנו עושים היחוד העליון עם לאה שהיא בסוד ד׳ כלולה חו״ב תו״מ שהם ארבע פרשיות, ומשיב בגין דלא יהא פרח ממנה וכו'. פירוש כי ב׳ מעלות יש ביחוד העליון שהוא א"ח ד': א׳, כי לאה מקומה מחזה ולמעלה שהוא מקום ג"ר דז״א, והג״ר בכל מקום שהן יכולות לקבל חכמה בלי לבוש של חסדים, ולכן בהתגלות בחינת קו שמאל בלאה מהתכללותה בכלים דרחל אין זה פגם כלל. כי החכמה מתלבשת בה בלי לבוש החסדים. וב׳ כי אין החכמה מקובלת בה לצורך עצמה אלא לצורך רחל. ואח״כ אנו מעלים את רחל עצמה וז״א יורד למקומה וממתיק את הדינים שלה עם המוחין הגדולים הממשיך על ידם. וזה אנו לא יכולים לעשות בלי ההכנה של הזווג עם לאה כי אין לז״א שום השתוות עם רחל טרם שממשיך לה החסדים ומלביש הארת החכמה, בסוד ואנכי איש חלק כנ״ל והוא פורח ממנה כי הם כשני הפכים. ובג״ד קשרין ליה בהדה וכו' כי כל הקשרים הם בסוד המשכת חסדים דלא יזוז מינה.

אות נד
זהר
נד) וכל קשר איהו מסטרא דאת י', ותרין קישרין אינון. דאינון קשר דרישא, קשר דדרועא שמאלא. ואינון י״י מן יאקדונק״י.
פירוש מעלות הסולם
נד) וכל קשר איהו וכו': וכל קשר הוא מבחינת אות י׳ ושני קשרים הם, שהם קשר של ראש, וקשר של יד שמאלית, והם י׳ י׳ מן יאהדונה״י.
פירוש הזווג של פנים בפנים דזו״ן מרומז בשני שמות הוי״ה אדנ״י בשילוב, דהיינו י׳ של הוי״ה שהיא ז״א היא בראש שני השמות המשולבים ורומזת לחכמה שלו. וי׳ דאדנ״י היא בסוף, ורומזת לחכמה דנוקבא. והטעם הוא כי הי׳ היא בחינת המסך של הנוקבא המעלה אור חוזר עד החכמה וממשיך חכמה עליונה בז״א שהיא הי׳ דהוי״ה, ולכן יש לנוקבא קומה שוה מחכמה עם ז״א כי לולא או״ח שלה לא היה ז״א משיג את קומת החכמה, וזה שעושה את שניהם לקומה שוה. וז״א וכל קשר איהו מסטרא דאת י׳ שהיא תקון המסך המעלה או״ח ויש זווג ומסך בתפילין של ראש דאינון קשר דרישא וכן בתפילין של יד שהוא הקשר דדרועא שמאלא והזווג דתפילין של ראש, הוא כעין הזווג דיחודא עלאה שבק״ש, וכמו ששם היחוד דא״ח עם ד׳ כלילא מד׳ פרשיין בסוד ותראה היבשה כך כאן היא לאה קשר דתפילין של ראש ד׳ כלילא מד׳ פרשיין בסוד וראית את אחורי. וכן בתפילין של יד, ששם מתחלת ראש רחל נגד החזה, ותפילין ש״י הם בסוד יחודא תתאה שבק״ש, בסוד ברוך שם כבוד מלכותו.

אות נה
זהר
נה) יהו״ה ארבע פרשיין דתפילי, וראו כל עמי הארץ כי שם יי׳ וכו'. אדנ״י ד׳ בתי דתפילי. אקי״ק אשר אקי״ק, מלגאו דתפילי. בכ״א אזכרות דתפילין דרישא, ובכ״א אזכרות דתפילין דיד, ודא אימא עלאה, תפלי דמארי עלמא קרינן ליה.
פירוש מעלות הסולם
נה) הוי״ה ארבע פרשיין וכו': ד׳ אותיות הוי״ה ה״ס ד׳ הפרשות של תפילין: י׳ שהיא חכמה, היא קדש. ה' ראשונה בינה, והיה כי יביאך. ו׳ שהיא ז״א שמע. ה׳ תתאה מלכות, והיה אם שמוע. בסו״ה וראו כל עמי הארץ כי שם הוי״ה וגו'. ד׳ אותיות השם אדנ״י הן בית אחד הכולל ד׳ בתים של התפילין. אהי״ה אשר אהי״ה, כי אהי״ה הראשונה ה״ס או״א עלאין חכמה אשר ה״ס ישסו״ת בינה בסוד ראש דנפיק מבראשית אשר הוא אותיות ראש. אהי״ה השניה ה"ס דעת המכריע בין חו״ב. והם בפנימיות התפילין. ונרמזות בכ״א השמות אשר בתפילין של ראש. ובכ״א השמות אשר בתפילין של יד. כי אהי״ה בגימטריא כ״א. וזוהי אימא העליונה, היינו בינה. ונקראים תפילין של רבון העולם שהוא ז״א.

אות מה
זהר
מה) ועל תרין שמהן אלין אתמר אז ירננו עצי היער. ונענה מלאך מגו אשא משמיא ואמר הן הן מעשה מרכבה, והוו מתקבצין מלאכי השרת כבמזמוטי חתן וכלה.
פירוש מעלות הסולם
מה) ועל תרין שמהן וכו': ועל שני שמות אלו היינו הוי״ה אדנ״י, נאמר אז ירננו עצי היער. כי אז בגימטריא שמונה כמנין שמונה אותיות של ב׳ השמות. ונענה מלאך מתוך האש מן השמים ואמר הן הן מעשה מרכבה, כי המרכבה ה״ס היחוד של הוי״ה אדנ״י. והיו מתקבצים מלאכי השרת כבתענוגי חתן וכלה, שהם הוי״ה אדנ״י.
פירוש, כי יער עולה בגימטדיא ר״פ ומרמז על פ״ר דינים של אותיות מנצפ״ך הבאות בסוף המלים ומסיימות את המלה ואת המדרגה. וכאשר באים המוחין ומתגלים ע״י הדינים הללו בסוד היחוד של הב׳ שמות הוי״ה אדנ״י המרומזים בחשבון אז. המבואר לעיל אות ל״ג ד״ה ביאור הדברים ירננו עצי היער, (ועיין בזהר פנחס אות שמ״ח) אכלתי יערי דא צלותא דמיושב, ההוא יער לבנון, יוצר אור והאופנים והחיות הקודש כל הני אקרון יער אילנין ונציבין דביה עכ"ל וכן שר היער הוא המלאך סנדלפו״ן אשר גם הוא בחשבון יער.

אות מו
זהר
מו) אמר רעיא מהימנא, בריך יהא בוצינא קדישא, דאמר מלין אלין, ליחדא בהון קודשא בריך הוא ושכינתיה. קום אליהו נביאה, ליקרא דקודשא בריך הוא ושכינתיה, ויתערון עמך שאר נביאי. ועביד ליה קנא בהאי חבורא, ולכל משריין דאזלין מתתרכי בתר קודשא בריך הוא ושכינתיה. לחברא לון בהאי חבורא.
פירוש מעלות הסולם
מו) אמר רעיא מהימנא וכו': אמר רע״מ ברוך יהיה המאור הקדוש היינו ר׳ שמעון שאמר דברים אלו ליחד בהם הקב״ה ושכינתו. קום אליהו הנביא, לכבוד הקב״ה ושכינתו, ויתעוררו עמך שאר הנביאים. ועשה לו להקב״ה קן בחבור הזה, ולכל המחנות ההולכים ונודדים אחר הקב״ה ושכינתו, לחבר אותם לחבור הזה.

אות מז
זהר
מז) לאשתכחא ביה נייחא, לאלין משריין דנשמתין, דאזלין מתתרכין, משכינתא דאיהי יחידאה, איכה ישבה בדד. ולאשתכחא ביה נייחא למשריין דקודשא בריך הוא, דאתמר בהון הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון. ולית שלום, אלא קודשא בריך הוא.
פירוש מעלות הסולם
מז) לאשתכחא ביה נייחא וכו': למצוא בו בחבור הזה, מנוחה לאותן מחנות הנשמות ההולכות ונודדות מן השכינה אשר היא מבודדת, כמ"ש איכה ישבה בדד. ולמצוא בן מנוחה אל מחנות המלאכים של הקב״ה אשר נאמר בהם, הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון. ואין שלום אלא הקב״ה.

אות מח
זהר
מח) קום לחברא לון בהאי חבורא. דהא כד אית בישראל משכילים, מאלין דאתמר בהון והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, דא דאתקרי ספר הזהר. דידעין למפלח למאריהון, ולאפקא אזכרות דשמהן דקודשא בריך הוא ושכינתיה בכונה. ולחברא לון בקול דקריאת שמע. ובדבור דצלותא, דאינון תרין שמהן יאקדונק״י, דבהון כלילן כל הווין, וכנויין, ועשר ספירן.
פירוש מעלות הסולם
מח) קום לחברא לון וכו': קום לחבר אותם בחבור זה, כי כאשר יש בישראל משכילים מאלו שנאמר בהם והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, היינו זה הנקרא ספר הזהר, היודעים לעבוד את רבונם, ולהוציא את האזכרות של השמות של הקב״ה ושכינתו בכונה, ולחבר אותם השמות בקול דק״ש, ובדבור של התפילה, שהם ב׳ השמות יאקדונק״י, אשר בהם כלולים כל שמות הויות וכל השמות של הכינויים ועשר הספירות.

אות מט
זהר
מט) כמה מלאכין דאינון חיוון דמרכבתא, ושרפים ואופנים וכל עשר כתות דכלילן בהון, דמשמשין לעשר ספירות, כלהו, ופניהם וכנפיהם פרודות, לפומוי,לקבל אלין אזכרות דאינון יאקדונק״י, בין בקריאת שמע, בין בצלותא, בין בשירות ותשבחות והודאות.
פירוש מעלות הסולם
מט) כמה מלאכין דאינון וכו': הנה כמה מלאכים אשר הם חיות המרכבה היינו מרכבת מטטרו״ן שהם: מיכאל, גבריאל, אוריאל, רפאל. ושרפים, ואופנים, וכל עשר כתות מלאכים הכלולים בהם, המשמשים לעשר הספירות, על כולם נאמר ופניהם וכנפיהם פרודות לפיו של אותו המתפלל בכונה, לקבל אותם האזכרות שהם השמות יאקדונק״י, בין בק״ש, בין בתפילה, בין בשירות ותשבחות והודאות.

אות נ
זהר
נ) דבכל אזכרה דיפוק מפומוי, בכל אתר, ובכל ממלל, צריך לכוונא דבור באדנ"י, קול ביקו״ק, וליחדא לון כחדא, ביחודא דאיהו יחיד נעלם, דמחבר לון, ומיחד לון כחדא. וביה צריך הכונה, דלא תליא למימר ביה קול ודבור, אלא מחשבתא.
פירוש מעלות הסולם
נ) דבכל אזכרה דיפוק וכו': כי בכל שם המוציא מפיו, בכל מקום, ובכל דבור, צריכים לכוון הדבור בשם אדנ״י, והקול בשם הוי״ה, וליחד אותם כאחד, באחדותו של ההוא יחיד נעלם, המחבר אותם ב׳ השמות ומיחד אותם כאחד. ובו צריכים כוונה, שלא שייך לומר בו קול ודבור רק מחשבה.
פירוש הדברים: כל ברכה או תפלה היא העלאת מ״ן בכדי ליחד הנוקבא שהיא אדנ״י עם ז״א שהוא הוי״ה, כי זווג זו״ן אינם אלא בשעת התפלה, ואחר התפלה נפסק זווגם וחוזרים לבחינת קטנות. ולכן אנו צריכים בכל ברכה להמשיך להם גדלות מחדש בכדי שיחזרו להזדווג.
והענין הוא כי אחר שבכח השם מ״ב (המבואר היטב בהסלם פרשת עקב) נתבטלו הפרסאות לשעתם, ובינה ותו״מ שנפלו אל מדרגה שמתחתיהם הוחזרו למדרגתם ונתחברו עם כתר וחכמה שלהם, וישנם כבר ה׳ כלים לקבלת ה׳ האורות נרנח״י, הנה הם נבחנים לימין ושמאל, אשר כ״ח שנשארו תמיד בחסדים ולא נפלו למטה הם ימין, ובינה ותו״מ שנפלו ועלו הם שמאל, וב׳ קוין אלו הם במחלוקת, כי הימין שהם כתר חכמה להיותם שורש לקו השמאל שהם בינה ותו״מ רוצים להשליט את הארת החסדים במדרגה ולבטל את תקפו של קו השמאל ולהכניעו כיחס השרש אל הענף שלו. וקו השמאל להיותו נמשך מבינה שהוחזרה לראש א״א ומאיר בג״ר דחכמה ע״כ כחו רב ורוצה לבטל את הארת קו הימין שהוא חסדים, ואין קו השמאל נכנע להכלל בקו הימין זולת בב׳ ענינים הפועלים ע״י הקו האמצעי הנעשה ממדרגה התחתונה שעלתה ביחד עם הבינה ותו״מ של המדרגה העליונה. אשר בעת הנפילה היו מלובשים בה ונעשו למדרגה אחת, ובעת עלותם היא כבר כלולה בהם ועולה עמהם. פעולה א׳ היא המסך של התחתון הממעט את קו השמאל מג"ר לו״ק, בדינים שבו. ופעולה ב׳ היא המשכת קומת אור חסדים על המסך הזה, ונודע שקומת חסדים מאירה דוקא ע״י עליית מלכות לבינה, ואחר אשר קו השמאל נטהר מהמלכות, אי אפשר להעלותה אלא ע״י עזר מלמעלה, והיינו כי רדל״א התקין את עצמו שהמלכות שבו לא תרד מבינה שלו לעולם ואין בו בחינת הטהרה של קו שמאל כלל, וע״כ הוא נקרא רישא דלא אתיידע כי לא נודע בו הארת חכמה והוא כולו ימין שהוא חסדים. וע״י הכונה שאנו ממשיכים את החסדים מרדל״א שהוא בחי׳ אור א״ס יכול הקו האמצעי להכריע את הקו השמאלי אשר החכמה שלו תאיר רק ממטה למעלה, דהיינו ו"ק דחכמה, ואז משקל הימין והשמאל והשמאל שוים זה לזה ומתחברים שניהם ומשגיחים זה אל זה פנים בפנים.
וז״א באות מ״ח דידעין למפלח למאריהון וכו' בכונה היינו לכוון את לבו לא לנטות ימין ושמאל ולא להחשיב קו אחד על השני, ולחברא לון וכו', לחבר את הקוין היינו הקול דק״ש שהוא ימין, והוא הארת חכמה בשליטת החסדים, עם דבור דצלותא שהוא הארת חסדים בשליטת חכמה ולשלב את ב׳ השמות יחד. דבהון כלילן וכו', כי אור החכמה והחסדים כוללים כל השמות והספירות. ונודע שכל אור חדש בא מא״ס ב״ה ועובר את כל העולמות עד שבא לזה שהמשיך אותו, וכולם עולים ומתייחדים ע״י ההארה החדשה הזאת, כי האורות באים מא״ס ב״ה ועוברים דרך פרצופי א״ק ודרך כל פרצופי אצילות עד שבאים לזו״ן אשר מהם מקבלים נר״ן דצדיקים וזה גורם שכל העולמות העליונים נמצאים מתגדלים ע״י העלאת מ״ן של התחתונים, ולא עוד אלא שעיקר המוחין נשארים בעליונים ולתחתונים לא מגיע אלא ענף תחתון. כי ה׳ פרצופי א״ק נוטלים כל מה ששייך לבחי׳ א״ק ואח״כ הם נותנים את הנשאר לה׳ פרצופי אצילות, וה׳ פרצופי אצילות נוטלים השייך להם ומתגדלים, ואת השאר הם משפיעים לבי״ע, הרי שאי אפשר שהתחתונים יקבלו משהו מטרם שמתגדלים כל העליונים על ידם.
וזה אמרו כמה מלאכים דאינון חיוון דמרכבתא וכו' ופניהם וכנפיהם פרודות לפומוי לקבל את העלאת מ״ן אשר על ידו כולם עולים ומתגדלים בין בק"ש בין בצלותא וכו' וליחדא לון כחדא ביחודא דאיהו יחיד נעלם שהוא רדל״א אשר ב׳ כפות המאזנים מתייחדים על ידו במשקל שוה, ובו לא שייך קול ודבור שהם ימין ושמאל אלא מחשבתא היינו כוונה.

אות מ
זהר
מ) וכורסיא דלתתא, ים המלח, כסא דין. עוף דאיהו צפור דיליה איהו מטטרו״ן. עליה אתמר כי עוף השמים יוליך את הקול.
פירוש מעלות הסולם
מ) וכורסייא דלתתא ים וכו': והכסא התחתון, היינו מלכות, היא ים המלח, והיא כסא דין. והעוף היינו הצפור של ים הזה הוא מטטרו"ן עליו נאמר כי עוף השמים יוליך את הקול.
פירוש. ישנם ב׳ כסאות, הכסא העליון הוא בינה, והכסא התחתון הוא מלכות. ומלח נקרא הדינים אשר בהמסך אשר עליו יוצא קו האמצע המיחד ימין ושמאל, והוא ממרק ומבשם וממתיק הדינים דשמאל שהם מרים עם החסדים אשר בקו ימין, לכן נקראת מלכות ים המלח ע״ש שמקבלת מן קו האמצע שהוא יסוד את המלח הממתיק הדינים שבה. בסו"ה, ולא תשבית מלח ברית אלקיך. וגו' על כל קרבנך תקריב מלח. וכאן מבאר התקונים את מאמר הגמרא דמסכת בבא בתרא על ים הזה היינו מלכות כשהיא מאירה לבי״ע, והצפור אשר ראה שהים מגיע עד קרסוליו הוא מטטרון אשר הארת מלכות מגיעה עד נצח הוד שלו הנקראים קרסולים. ועליו נאמר כי עוף השמים יוליך את הקול.

אות מא
זהר
מא) קול דקריאת שמע. דאיהו כליל שית יומין דחול, ושליט עלייהו. ונטיל ההוא קול, ופרח ביה עד עמודא דאמצעיתא, דאיהו קול יי׳ על המים. ולית מים אלא תורה. ואיהו קול ה׳ בהדר. עד שית קלין. ואיהו שביעאה לון. באימא.
פירוש מעלות הסולם
מא) קול דקריאת שמע וכו': ומפרש איזה קול, קול של קריאת שמע. כי הוא היינו מטטרו״ן, כולל ששת ימי החול, ושולט עליהם. ולוקח קול ההוא של קריאת שמע, ופורח בו עד עמוד האמצע, היינו ז״א, המכריע בין חו״ב ומקבל המוחין שלו, שהם קול ה׳ על המים ואין מים אלא תורה. והוא בחינת תפארת שהיא קול ה׳ בהדר. עד כל הששה קולות של ז״א. והוא כולל גם קול השביעי שבהם, היינו קול ה׳ יחולל אילות אשר הוא באימא היינו מלכות.
.

אות מב
זהר
מב) בעל כנפים יגיד דבר, דא צלותא. דמטי לה עד צדיק חי עלמין. כליל ח״י ברכאן, דאתמר בהון, וברכות לראש צדיק חי העולמים.
פירוש מעלות הסולם
מב) בעל כנפים יגיד דבר וכו': ובעל כנפים יגיד דבר, דבר זהו תפילה אשר מטטרו״ן מעלה אותה עד צדיק חי עולמים, היינו יסוד, הכולל ח״י ברכות, שנאמר בהם, ברכות לראש צדיק חי העולמים.

אות מג
זהר
מג) וצלותא איהו דבור, דרכיבת עליה, ואיהו מרכבה לגבה ביומין דחול. ודא שכינתא. ודא אדנ״י. קול רכיב בפומוי דא יקו״ק. ורזא דדבור אדני שפתי תפתח וגו'. ואיהו מרכבה לתרוויהו, כגוונא דא יאקדונק״י. והכי סליק מלא״ך כחושבן תרין שמהן כחדא.
פירוש מעלות הסולם
מג) וצלותא איהו דבור וכו': ותפילה היא דבור, הרוכבת עליו היינו על מטטרו"ן, והוא מרכבה אליה בימי החול. והיא השכינה. והיא השם אדני. קול רוכב בפיו היינו בפנימיות והוא הוי״ה. וסוד הדבור הוא, אדני שפתי תפתח וגו'. ומטטרו״ן הוא מרכבה לשניהם, כעין זה יאהדונה״י. וכך עולה הגימטריא של מלאך, כחשבון שני השמות הוי״ה אדנ״י יחד.

אות מד
זהר
מד) ובגין דא איתקרי מלאך שר הפנים דעל יד שליחא דא מתיחדין בשית יומי דחול. אבל ביומא דשבתא לא סלקין תרין שמהן אלין, דאינון: עמודא דאמצעיתא. ושכינתיה, ולא מתיחדין ע״י שליח, אלא בצדיק חי עלמין,
פירוש מעלות הסולם
מד) ובגין דא אתקרי וכו': ומשום זה הוא נקרא מלאך שר הפנים, כי על ידי שליח זה היינו מטטרו״ן מתייחדים ב׳ השמות בימות החול. אבל ביום השבת לא עולים אלו ב׳ השמות שהם עמוד האמצע, הוי״ה, והשכינה היינו אדנ״י, ולא מתיחדים על ידי שליח, אלא בצדיק חי עולמים היינו יסוד דז״א, ועליו נאמר כי עוף השמים יוליך את הקול, קול דקריאת שמע. ובעל כנפים יגיד דבר, היינו דבור התפילה, ולא ע״י שליח שהוא מטטרו"ן. ומשום זה נאמר, וצדיק יסוד עולם, היינו יסוד אשר הוא כולל הכול ובו מתייחדים שני שמות אלו.
ביאור הדברים: מטטרון נקרא שר העולם להיות בו השלמות להשלים כל התחתונים אשר בג׳ העולמות, בריאה, יצירה, עשיה, ולכן נקרא עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו, והוא נקרא אדם הקטן להיותו בבי״ע כמו זו״ן באצילות, אשר ז״א הוא בחינת מ״ה דאלפין בגמטריא אדם. ושיעור קומתו הוא בכל ג׳ עולמות בי״ע כי ראשו הוא בבריאה, וגופו ביצירה ורגליו בעשיה.
והנה נודע שכל המסכים והדינים האמורים באצילות, אינם באצילות עצמה, אלא בבי״ע, ומטטרו״ן ומרכבתו הם הנושאים את המסכים ההם בשביל ז״א ומלכות דאצילות אשר על ידם עולים זו"ן ומכריעים בין הקוין דימין ושמאל דבינה ויוצאים המוחין באו"א ואח״כ בזו"ן ונודע שכל שעור האורות אשר התחתון גורם לעליון מקבל אותם גם התחתון ולכן זוכה מטטרו"ן בכל אלו האורות אשר הוא גרם להוציאם.
והנה שורש המוחין דזו״ן מתחיל מאו״א דהיינו מן בינה דא״א שיצאה לחוץ מראש דא״א שלולא יציאה זו לא היו מוחין לזו״ן, ובינה זו, הג״ר שבה נתקנו לאו״א, וז׳ תחתונות לישסו״ת, ולכן כשאנו רוצים להמשיך מוחין לזו״ן אנו מחויבים להמשיכם משרשם דהיינו מאו׳׳א המשפיעים לישסו״ת, ומישסו״ת לזו״ן.
ויש ב׳ זווגים להמשכת המוחין לזו״ן א׳ זווג דו״ק דמוחין שפירושו אשר אע״פ שהחסדים כלולים מן הארת חכמה עכ״ז אינם מקבלים רק חסדים וזהו בקריאת שמע אשר הגם שאו״א נזדווגו בכל השלימות של מוחין דהולדה אמנם זו״ן עדיין לא מקבלים המוחין האלו בבת אחת, והם רק ו״ק דגדלות. זווג ב׳ הוא זווג דג״ר גמורים אשר שניהם מאירים הן חכמה והן חסדים וזה נעשה בברכת אבות וז״א עצמו עושה הזווג בשים שלום.
וזה אמרו באות מ׳ עוף דאיהו צפור וכו׳ עליה אתמר כי עוף השמים יוליך את הקול כי קול הוא בחינת הזווג להשפעת חסדים והארת חכמה כלולה, והשליטה היא רק לאור דחסדים.
והנה ז׳ ספירות דזו״ן נקראים ז׳ קולות, וזה לשון הזהר (בפרשת צו אות קי״ב) כתיב קול ה׳ על המים אל הכבוד, א"ר יוסי דא אברהם, חסד. קול ה׳ בכח, דא יצחק, גבורה. קול ה׳ בהדר, דא יעקב, תפארת. קול ה׳ שובר ארזים, דא נצח. קול ה׳ חוצב להבות אש, דא הוד. קול ה׳ יחיל מדבר, דא צדיק, יסוד. קול ה׳ יחולל אילות, דא צדק, היינו מלכות. וז״א דאיהו כליל שית יומין דחול היינו המסכים והדינים אשר מטטרו״ן כולל אותם ושליט עלייהו. ונטיל ההוא קול דקריאת שמע ופרח ביה עד עמודא אמצעיתא שהוא ז״א, וז״א עולה ומכריע עם המסכים שקיבל ממטטרו״ן בין ימין ושמאל דישסו״ת וגורם יציאת ג׳ קוין בישסו"ת, וזוכה גם הוא להארת המוחין אשר הוא גרם. דאיהו קול ה׳ על המים ולית מים אלא תורה כי המוחין דז״א נקראים בשם תורה בסוד מ״ש חז״ל נובלות חכמה של מעלה תורה, שפירושו הוא אשר האחוריים דאו״א שנפלו למקום זו״ן בזמן שבירת הכלים שנקראים נובלות, מהם באים כל המוחין לזו"ן הנקראים תורה, ואיהו קול ה׳ בהדר אשר הוא תפארת שהיא בחינת יעקב כנ״ל, והוא כולל עד שית קלין שהם ו״ק דז״א ואיהו שביעאה לון באימא היינו קול ה׳ יחולל אילות, ואילה היא מלכות בסוד אילת השחר. ולכן אלו המוחין זכה גם מטטרו״ן כי יצאו על ידו. וכל זה הם המוחין מזווג הא׳ בשליטת החסדים שהם באים בקריאת שמע. ואח״כ בברכת שמונה עשרה מתחיל זווג ב׳, שהם מוחין דהולדה ומאירים חכמה וחסדים. והנה יש ג׳ בחינות בזווג א׳ זווג דנשיקין הנוהג בג״ר. ב׳ ענין החבוק הנוהג בחג״ת. ג׳ זווג דיסודות שהוא בנה״י, ובב' הבחינות הראשונות אין עוד גילוי חכמה בשלימות, רק בזווג היסודות שהיא בבחינה ג׳. וז״ס ההתחלקות של ג׳ חלקים בתפילת שמונה עשרה לג' ראשונות שה״ס הנשיקין. ולי״ב אמצעיות שה״ס החיבוק. ולג׳ אחרונות שה״ס זווג היסודות. ולהיות שבזווג היסודות יש גילוי להארת חכמה, ולכן אז נאמר ובעל כנפים יגיד דבר כי המרכבות המאירות בחכמה פרושות מבחוץ לבחינת הזווג ומשפיעות הארת חכמה מבחינת אחוריים, ומשום שהארתן היא מבחינת אחוריים ולא פנים ע״כ נקראות כנפים המכסות על יסוד ומלכות, אשר יש בזה ב׳ משמעות א׳ אשר ע״י הארת חכמה שלהן, הן מכסות ומגינות על הארת הזווג מן התקרבות החצונים, כי הארת החכמה דוחה החצונים מכל אחיזה בהארת הזווג. ב׳ כי הארת אחוריים נמשכת בדינים אשר הדינים הללו הם כמו מכסה וכנפים על הארת החכמה עצמה המגיעה אל הזווג שלא יינקו החצונים ממנה כי פחד הדינים עליהם, ומטטרו״ן הוא בעל כנפים יגיד דבר דא צלותא וכו' ואיהו מרכבה לתרווייהו, כי עליו נאמר נער הייתי גם זקנתי אשר המוחין דאחוריים נקראים נער והמוחין דפנים מכונים בשם זקן בסוד אין זקן אלא מי שקנה חכמה (קדושין ל״ב:) ומוחין דפנים נקראים הוי״ה, ומוחין דאחוריים נקראים אדנ״י. וזה אמרו קול רכיב בפומוי הוי״ה מוחין דפנים. ורזא דדבור אדנ״י מוחין דאחוריים, ומטטרו״ן מיחד אותם וכולל אותם ונעשה מרכבה לשניהם ובג״ד אתקרי מלאך שר הפנים.
והנה כל מה שנעשה בימי החול ע״י המ״ן והתפילות נעשה ביום השבת מעצמו מחמת קדושת השבת עצמו ולכן נעשו כל העליות ע״י זו״ן דאצילות עצמם המקבלים את המסכים והמ״ן בסוד איהו וחיוהו וגרמוהו חד בהון ולא ע״י שליח, וכל המסכים הם נקראים בשבת גרמוהו שהם גורמים וצנורות לקבלת השפע כמו שיתבאר להלן, ולכן אמר אבל ביומא דשבת וכו' ולא ע״י שליח.

אות לז
זהר
לז) ואלין דלא נטלין אלין סימנין בידיהון כתיב בהון שלח תשלח, כת״ר חכמ״ה. דלא שריין אלין, באלין תמניא. למהוי כלהו עשר ספירן בכל נענוע ונענוע דנענועי דלולב ומיניו בכל פקודא ופקודא.
פירוש מעלות הסולם
לז) ואלין דלא נטלין וכו' ואלו אשר לא נוטלים סימנים אלה בידיהם כתוב בהם שלח תשלח, כתר חכמה. כי אין שורים אלו היינו כתר חכמה, באלו השמונה, היינו בינה וז״א הכולל חג״ת נה״י ומלכות. כדי להיות כל עשר הספירות בכל נענוע ונענוע של הנענועים דלולב ומיניו בכל מצוה ומצוה.
פירוש, כי אותיות הם כלים, ובהם מתלבשים האורות ובכללות אין כלים רק לבינה, ז״א ומלכות. שבהם מתלבשים אורות נשמה רוח נפש. ולחיה יחידה, אין כלים, ואור החיה מתלבש באור הנשמה, ואור היחידה בתוך אור החיה ובכלל נחשבים חיה ויחידה השייכים לכתר חכמה למקיפים. והסוכה עם ד׳ המינים, הם בינה, ז״א, מלכות.
והנה יש מצוות התלויות בדבור, הממשיכות פנימיות, שהוא סוד חסדים, אבל אינן ממשיכות חכמה מקו השמאל, להיותה חיצוניות. ויש מצוות התלויות במעשה, הממשיכות חיצוניות, דהיינו הארת חכמה מקו שמאל, שהיא מוחין דו״ק וחיצוניות. ובז' ימי חג הסוכות אנו צריכים לתקן את החיצוניות שה״ס המשכת חכמה משמאל, וע״כ אנו צריכים למצות מעשיות המסוגלות לעורר את זאת ואחר שהמשכנו הארת החכמה בז׳ ימי סוכות לחג״ת נהי״ם, מספיק זה לכל ימות השנה. באופן אשר החסדים שאנו ממשיכים ע״י המצוות התלויות בדבור בכל ימות השנה, מתברכים בהארת חכמה מז' ימי הסוכות והם נעשים בזה לחסדים מגולים, ואין צריכים יותר למצוות התלויות במעשה לענין הזה, אלא לשאר דברים, כמו שיתבאר כל אחד במקומו.
וזה אמרו הא אינון תמניא וכו' כי הסוכה וד' המינים שהם בינה ז״א הכולל חג״ת נה״י, ומלכות, הם שמונה אותיות אשר הם כלים, ובהם מתלבשים אורות נר"ן פנימיים וחיה יחידה שורים בהם. ואלין דלא נטלין וכו' שלח תשלח כתר חכמה וכו' דלא שריין אלין וכו', כי לא המשיכו את הארת חכמה המאירה לנו בכל ימות השנה ע״י הנענועים של הלולב בימי חג הסוכות, בכדי לגלות החסדים שיאירו בג״ר. כי הארת חכמה אינה מתגלה רק בזמנים של נסיעות ונענועים, בסוד הכתוב ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה׳, וביאורו הוא המשכת חכמה לתוך החסדים, אשר אז מאירים ג״ר, בקומה שלימה, בדומה לאדם הקם ועומד על רגליו ומתגלה כל קומתו. ועיין בזהר פרשת צו אות קי״ג וז״ל בגין דבזימנא דא מברך לכל שתא. וזה דומה להאיסור של אכילת חמץ בפסח שע״י אנו מקבלים שמירה לכל ימות השנה כמ״ש בשער הכוונות דרושי הפסח דרוש ד׳ סוף ד״ה ונרחיב ומותר לנו לאכול חמץ ולא מזיק לנו. ומי שלא המשיך הארת חכמה בימי חג הסוכות, אינה מאירה לו בכל פקודא ופקודא של כל ימות השנה.

אות לח
זהר
לח) ועל האי צפור קא רמיזו רבנן בהגדה דבתרא דרבה בר בר חנה, דהוה אזיל בספינתא, וחזא לההיא צפרא דימא מטי עד קרסולוי, ומאן צפור הכא. חד מאלין אפרוחי או מאינון ביצים, אפרוחים, כגון פרחים, דלאו אינון גמר פרי, מתתא לעילא, או מביצים שית דאינון מעילא לתתא תחות אימא עלאה, דהא ביצים מסטרא דאימא תתאה אינון, דאיהי ביצה. אפרוחים מסטרא דצדיק מתתא לעילא.
פירוש מעלות הסולם
לח) ועל האי צפור וכו': ועל צפור זה רמזו החכמים בהגדה דמסכת בבא בתרא דרבה בר בר חנה, היה הולך בספינה, וראה את צפור ההיא אשר הים הגיע עד קרסוליו. ושואל לאיזה צפור רמז כאן. אם הוא אחד מאותם אפרוחים שהם ו״ק דז"א או מאותם ביצים, שהם ו״ק דמלכות. ומפרש, אפרוחים, הם כמו פרחים, אשר הם עדיין אינם פירות גמורים, והארתם מתפשטת ממטה למעלה, כי עיקר הארת ז״א הם חסדים העולים ממטה למעלה. או מששת הביצים שהם ו״ק דמלכות אשר הארתם ממעלה למטה כי הארתם היא חכמה והם מתחת אמא עליונה, היינו בינה, ודרך החכמה הוא להאיר ממעלה למטה. כי ביצים עצמם הם מבחינת אם התחתונה, היינו מלכות שהיא נקראת ביצה. ואפרוחים הם מבחינת צדיק היינו יסוד אשר טבע הארתו הוא ממטה למעלה כדרך החסדים העולים ממטה למעלה.

אות לט
זהר
לט) אלא לא הוה אלא מאלין אפרוחי, וצדיק שמיה, עמודא חדא מארעא עד רקיעא, וימא מטי עד קרסולוי, אלין נצח והוד. דאימא עלאה איהי ימא, דאתפשטת לחמשין תרעין, עד קרסולוי דההוא עופא, כגוונא דא, י׳ איהו עשר, ה׳ חמש, עשר זימנין ה׳ אינון חמשין, עשר בכל ספירה מאלין חמש מחסד עד הוד. יסוד נטיל לון כלהו, ואקרי כ״ל כליל מאלין חמשין.
פירוש מעלות הסולם
לט) אלא לא הוה וכו': ומשיב אלא לא היה מבחינת מלכות, רק אחד מאותם האפרוחים שהם ו״ק דז״א, ושמו צדיק, היינו יסוד. אשר הוא עמוד אחד מן הארץ עד לרקיע, היינו תפארת. והים מגיע עד קרסוליו, שהם נצח והוד. כי אמא העליונה היינו בינה היא נקראת ים, אשר מתפשטת לחמישים שערים, היינו חמישים שערי בינה, עד קרסוליו של אותו העוף, כגון זה, י׳ היא עשר, ה׳ היא חמש, וע״י הארת י׳ בה׳ נכפלת לעשר פעם חמש הם חמשים עשר בכל ספירה מאלו חמש ספירות מחסד עד הוד. יסוד נוטל כולם, ונקרא כל בגימטריא חמישים כי כלול מכל אלה חמישים שערים.
פירוש. מלכות נקראת ים ע״ש ים החכמה וכשעולה לבינה נקראת הים הגדול, ומאירה אז לזו״ן שהם תחתיה בחמשים שערי בינה, וספינה היא אחת מהמדרגות המתוקנות להוליך את יורדי הים לכל צד.
וכאן מבאר התקונים את מאמר הגמרא של רבה בר בר חנה בז״א דאצילות הכולל ו"ק שנקראים אפרוחים טרם גמר גדלותם. כי הם בבחינת יניקה ומקבלים ה״ג דאימא המתחלקים לי׳ פעמים ה׳ ונקראים נ׳ שערים, ונקראים פרחים, מטעם שהם פורחים ומתגדלים בהדרגה מנה״י לחג״ת, ומחג״ת לגדלות א׳ שהם חב״ד דנשמה ואח״כ עולים לגדלות ב׳ שהם ג״ר דחיה, וכמו שיש ו״ק בז״א, כן יש ו״ק לנוקבא, וההפרש הוא כי ו״ק דז״א נקראים אפרוחים וו״ק דנוקבא נקראים ביצים והטעם הוא כי ו"ק דז״א יש להם אור הרוח אשר חיותם נכרת, לכן נקראים אפרוחים משא"כ ו״ק דנוקבא שאין בהם אלא אור הנפש שאינה נכרת עוד שום חיות בהם, לכן נקראים ביצים. ושניהם מקבלים מן הבינה ולכן שואל על איזה ו״ק מדבר המאמר אם על ו״ק דז״א הנקראים אפרוחים או על ו״ק דמלכות הנקראים ביצים. ומשיב שהמדובר הוא על ו״ק דז״א.
ולהבין מקוריות ענין חמשים שערי הבינה המתפשטים עד ספירת ההוד ולא יותר ולמה רק חמשים ולא מאה הלא בכל מדרגה ישנן עשר ספירות וכל אחת כלולה מעשר, א״כ צריכות להיות מאה ספירות, נבאר את הרע״מ, פרשת פנחס אות קצ״ד, כתוב שם וזה לשונו: אמר בוצינא קדישא אי הכי בינה דרגא דילך ואמאי אוקמוה ונתן ההוד למשה שנאמר ונתת מהודך עליו. א״ל שפיר קא שאלת, ה׳ סלקא באת י׳ חמש זמנין עשר לחמשין תרעין דבינה, ואתפשטותא דלהון מחסד עד הוד הן חמש, עשרה בכל ספירה אינון חמשין. ובגין דא מבינה עד הוד כלא אתפשטותא חדא. עכ״ל. וצריכים להבין כי כאן כתוב אשר בוצינא קדישא שהוא ר״ש אומר למשה רבינו בינה דרגא דילך, וחז״ל אמרו (במסכת ר״ה כ״א) חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכולם ניתנו למשה חסר אחד, הרי שלא זכה לבינה בשלמות.
והענין הוא כי נודע שמחמת עליית מלכות לבינה בפרצוף א״א יצאה בינה שלו לחוץ מהראש והיא בגרון שלו. כי קומת הבינה נחלקת לב׳ פרצופים ג״ר וז״ת והם בינה ותבונה. והוא מטעם הרושם של הה״ת אשר במסך דראש א״א מתחת מו"ס שהוציא את בינה דא״א לחוץ מראש אל הגרון שמסך זה אינו שולט כלל על ג״ר דבינה להיותם בחסדים מכוסים הדוחים חכמה בלאו הכי. וע״כ נחלקים בינה ותבונה לב׳ פרצופים נבדלים אשר בינה נשארת תמיד בבחינת ג״ר. ותבונה יצאה מבחינת ג״ר לבחינת ז״ת חסר ראש. ונבחן שהן נתחלקו לחמשים וחמשים. כי קומת בינה השלימה היא מאה ספירות, שהן עשר ספירות הנכללות זו מזו, ועשר פעמים עשר הן מאה.
אמנם אחר שנתחלקו ולא נשארו בתבונה אלא ז״ת כלולות זו מזו דהיינו ז׳ ספירות שבכל אחת ז׳ ספירות, וז׳ פעמים ז׳ הן מ״ט, היינו חמשים חסר אחת, וזה מורה שהן חסרות ג״ר וראש הנקרא כתר שהוא שער הנ׳ והוא כל מחצית הפרצוף העליון, הנקרא בינה אשר נחלקה, ונעשה לפרצוף מיוחד. והן מכונות משום זה מ״ט שערי בינה חסר אחד. אמנם השער האחד הזה פירושו כל חמשים השערים העליונים של בינה עלאה. אמנם גם הבינה העליונה איננה שלמה, כל עוד שהתבונה אינה מתחברת עמה להיות פרצוף אחד. והיא נחשבת ג״כ לחסרה מהשער העליון שלה, שהוא כתר. וג״כ מטעם הנודע כי חסרון נה״י דכלים גורם חסרון ג״ר דאורות. כי באמת גם ג״ר דבינה יצאו מן הראש דא״א לבחינת גרון וגוף, אלא משום שהם בסוד כי חפץ חסד הוא, ובוחרת בחסדים יותר מבחכמה, ולפיכך אין יציאתה מראש לגוף פוגמתה כלל, כי הרי אפילו בעת שהיא נמצאת בראש א״א אינה מקבלת ממנו חכמה, ולכן אין לה שום פחיתות במשהו מחמת עמידתה למטה ממלכות דראש א״א, ונחשבת גם עתה לראש גמור וכאילו לא יצאה מן הראש דמי. ועכ״ז בהתחשב בהשפעת החכמה הרי גם היא חסרה ג״ר כמו תבונה. באפן שכלפי עצמה היא נבחנת לראש גמור, וכלפי אבא שהוא חכמה נחשבת גם הבינה לבחינת ז״ת חסר ראש, כי אינה יכולה לקבל ולהשפיע חכמה מכח הרושם של הה׳ תתאה שנשארה במסך דראש א״א, הרי שגם בינה חסרה ג״ר בערך אבא. אכן אין הבינה נחשבת משום זה לבחינת מ״ט שערים כמו התבונה, כי מ״ט שערים מורה שאין בה עצמה אלא ז״ת, דהיינו ז׳ פעמים ז׳ שזה צודק רק בתבונה. אבל בינה בערך עצמה עכ״פ היא בג״ר גמורות, ואינה חסרה ראש, אלא כאן הם נבחנים בהבחן אחר, והוא בשם מ״ב שהן ארבע האותיות הפשוטות שבשם הוי״ה. ויוד אותיות המילוי. וכ״ח אותיות מלוי המלוי העולות יחד למ״ב, וזה מורה על מה שהם מקבלים מהבחינה שכנגדם בג' הפרצופים הראשונים דא״ק עד טבורו, ונודע שפרצופי א״ק הם בחינת חכמה, וע״כ בחשבון זה נבחנת בינה שחסר לה השער המ״ב העליון, דהיינו בחינת ג"ר דחכמה שנקרא ראש או כתר, ומבחינה זו אין בה אלא מ״א שערים, כי השער הזה נכלל באבא בסוד ג״ם צפור מצאה בית וגו', אשר השער העליון החסר לאמא נשאר באבא, ויש לאבא ג״ם שערים ולאמא א״ם שערים וביחד הם ב׳ פעמים מ״ב.
נמצא שיש לנו ג׳ הבחנות: אבא שהוא בחינת ג״ם, אמא שהיא בחינת א"ם, ותבונה שהיא בחינת מ״ט. ובזה נבין היטב את כל הדברים הנ״ל, כי חמשים שערי בינה בכלל הם מ״ט שערי תבונה שהיא מחציתה התחתונה של בינה עליונה, אשר עם השגת המחצית העליונה נשלמת בנ' שערים. ומה שכתוב בזהר שמשה זכה לבינה, היינו כי זכה לבינה העליונה בסוד מ״א שערים. ומה שאמרו חז״ל חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכלם נתנו למשה חסר אחד, היינו מטעם שכל עוד שבינה ותבונה נחלקות לב' פרצופים, אז נחשבות שחסרה להן מחציתן העליונה שהיא בחינת הכתר שלהן, כי לבינה חסר השער המ״ב, שביחס לחכמה הוא שער הנ' ולתבונה חסר השער הנ'.

אות לה
זהר
לה) ועל קן דצפורא דא, אתמר וסוכה תהיה לצל יומם וגו'. ואיהו לשון סכך, שמסככת בה אימא על בניה. אפרוחים דילה, תלת הדסים, ותרי בדי ערבות, ולולב. או ביצים, דא אינון אתרוגי דכל חד שיעורא בכביצה. ואילין דרשימין בהון, כתיב עלייהו לא תקח האם על הבנים.
פירוש מעלות הסולם
לה) ועל קן דצפורא וכו': ועל קן צפור זה, אשר נאמר כי יקרא קן צפור עליו נאמר וסוכה תהיה לצל יומם וגו'. וסוכה, היא לשון סכך, אשר אמא מסככת על בניה. אפרוחים שלה הם, שלשה הדסים, ושני בדי ערבות ולולב. או ביצים, הם אותם האתרוגים אשר כל אחד שיעורו כביצה. ואלו הרשומים בהם היינו בד׳ המינים, עליהם כתוב לא תקח האם על הבנים.

אות לו
זהר
לו) דתלת הדסים רמיזין לתלת אבהן. תרי בדי ערבות לתרי נביאי קשוט. לולב, צדיק כתמר יפרח אתרוג, רמיז לשכינתא. סוכא רמיזא לאימא דמסככת עלייהו. הא אינון תמניא לקבל יאקדונק״י, דאיהו חושבן סוכה, כ״ו, ה"ס.
פירוש מעלות הסולם
לו) דתלת הדסים רמיזין וכו': ומפרש כי ג׳ הדסים רומזים לשלשה אבות שהם חסד גבורה תפארת. שני בדי ערבות רומזים לשני נביאי אמת שהם נצח הוד. לולב, רומז לצדיק כתמר יפרח, שהוא יסוד. אתרוג, רומז אל השכינה שהיא מלכות. סוכה רומזת לאמא, היינו בינה המסבכת עליהם. הרי הם שמונה ספירות נגד שמונה אותיות אשר בשני השמות יאקדונק״י, שהם בחשבון סוכה, כ״ו חשבון הוי׳׳ה. ה״ס, חשבון אדנ״י.

אות לז
זהר
לז) ואלין דלא נטלין אלין סימנין בידיהון כתיב בהון שלח תשלח, כת״ר חכמ״ה. דלא שריין אלין, באלין תמניא. למהוי כלהו עשר ספירן בכל נענוע ונענוע דנענועי דלולב ומיניו בכל פקודא ופקודא.
פירוש מעלות הסולם
לז) ואלין דלא נטלין וכו' ואלו אשר לא נוטלים סימנים אלה בידיהם כתוב בהם שלח תשלח, כתר חכמה. כי אין שורים אלו היינו כתר חכמה, באלו השמונה, היינו בינה וז״א הכולל חג״ת נה״י ומלכות. כדי להיות כל עשר הספירות בכל נענוע ונענוע של הנענועים דלולב ומיניו בכל מצוה ומצוה.
פירוש, כי אותיות הם כלים, ובהם מתלבשים האורות ובכללות אין כלים רק לבינה, ז״א ומלכות. שבהם מתלבשים אורות נשמה רוח נפש. ולחיה יחידה, אין כלים, ואור החיה מתלבש באור הנשמה, ואור היחידה בתוך אור החיה ובכלל נחשבים חיה ויחידה השייכים לכתר חכמה למקיפים. והסוכה עם ד׳ המינים, הם בינה, ז״א, מלכות.
והנה יש מצוות התלויות בדבור, הממשיכות פנימיות, שהוא סוד חסדים, אבל אינן ממשיכות חכמה מקו השמאל, להיותה חיצוניות. ויש מצוות התלויות במעשה, הממשיכות חיצוניות, דהיינו הארת חכמה מקו שמאל, שהיא מוחין דו״ק וחיצוניות. ובז' ימי חג הסוכות אנו צריכים לתקן את החיצוניות שה״ס המשכת חכמה משמאל, וע״כ אנו צריכים למצות מעשיות המסוגלות לעורר את זאת ואחר שהמשכנו הארת החכמה בז׳ ימי סוכות לחג״ת נהי״ם, מספיק זה לכל ימות השנה. באופן אשר החסדים שאנו ממשיכים ע״י המצוות התלויות בדבור בכל ימות השנה, מתברכים בהארת חכמה מז' ימי הסוכות והם נעשים בזה לחסדים מגולים, ואין צריכים יותר למצוות התלויות במעשה לענין הזה, אלא לשאר דברים, כמו שיתבאר כל אחד במקומו.
וזה אמרו הא אינון תמניא וכו' כי הסוכה וד' המינים שהם בינה ז״א הכולל חג״ת נה״י, ומלכות, הם שמונה אותיות אשר הם כלים, ובהם מתלבשים אורות נר"ן פנימיים וחיה יחידה שורים בהם. ואלין דלא נטלין וכו' שלח תשלח כתר חכמה וכו' דלא שריין אלין וכו', כי לא המשיכו את הארת חכמה המאירה לנו בכל ימות השנה ע״י הנענועים של הלולב בימי חג הסוכות, בכדי לגלות החסדים שיאירו בג״ר. כי הארת חכמה אינה מתגלה רק בזמנים של נסיעות ונענועים, בסוד הכתוב ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה׳, וביאורו הוא המשכת חכמה לתוך החסדים, אשר אז מאירים ג״ר, בקומה שלימה, בדומה לאדם הקם ועומד על רגליו ומתגלה כל קומתו. ועיין בזהר פרשת צו אות קי״ג וז״ל בגין דבזימנא דא מברך לכל שתא. וזה דומה להאיסור של אכילת חמץ בפסח שע״י אנו מקבלים שמירה לכל ימות השנה כמ״ש בשער הכוונות דרושי הפסח דרוש ד׳ סוף ד״ה ונרחיב ומותר לנו לאכול חמץ ולא מזיק לנו. ומי שלא המשיך הארת חכמה בימי חג הסוכות, אינה מאירה לו בכל פקודא ופקודא של כל ימות השנה.

אות לא
זהר
לא) בכל אתר את לרבות והכא לרבות חכמה עלאה, אם האמונה דאיהי בינה, ועלה אתמר בכל אתר הכא, לא תקח האם שלח תשלח את האם, הה״ד כי אם לבינה תקרא. ואיהי אורייתא דלעילא דאתמר בה ואל תטש תורת אמך.
פירוש מעלות הסולם
לא) בכל אתר את וכו': בכל מקום שכתוב כאן את היינו לרבות חכמה עלאה. ומפרש, האם היא בינה, שהיא אם האמונה שהיא מלכות כמבואר לעיל אות כ״ז ד״ה פירוש, שמטעם אשר בינה העלתה אליה את המלכות לתקנה, נשתנה שמם של חכמה בינה לאב ואם. ועל בינה נאמר כאן בכל מקום לא תקח האם, וכן שלח תשלח את האם. זהו שנאמר כי אם לבינה תקרא. והיא תורה שלמעלה, אשר נאמר בה ואל תטוש תורת אמך.
ועל יקשה לך ממ״ש לעיל אות י״א את לרבות שכינתא תתאה. כי שם מדבר בשעת החורבן. וכאן המדובר בעת הבירור והתקון להמשכת המוחין, אשר בעת המעבר ממוחין דאחוריים למוחין דפנים שלח תשלח את האם בסוד מעוט הלבנה כדי להבנות נוקבא דז״א לזווג דפב״פ. ואח״כ ואת הבנים תקח לך אחר שכבר נפרדה הבינה, ומלכות באה למצב הב', אז תוכל להמשיך המוחין דגדלות הנקראים בנים, והארכת ימים כי מוחין דגדלות נבחנים לאריכות ימים, בסוד עולם שכולו ארוך.

אות לב
זהר
לב) ועוד, אלין דנטרין אות ברית בתחומיה, דאיהו שמונה ימים, ונטרי אות שבת בתחומיה דאינון יי׳ מן יאקדונק"י. דבגינייהו אוקמוה מארי מתניתין דלא אשתכח בר נש פחות מתרווייהו, כתיב לא תקח האם על הבנים. ואינון דלא אשתכחו בכל יומא בשתי אותות אלו, דאינון אות תפילין ואות ברית מילה. ובשבת אות ברית ואות שבת, כתיב בהון שלח תשלח את האם.
פירוש מעלות הסולם
לב) ועוד אלין דנטרין וכו': ועוד, אלו השומרים אות ברית בתחומו, שהוא לשמונה ימים, כמ״ש וביום השמיני וגו׳ ושומרים אות שבת בתחומו שהם אלפיים אמה לכל צד, ולד' צדדים הם שמונת אלפים אמה. אשר אות ברית ואות שבת הם ב׳ יודין מן ב׳ השמות הוי״ה אדנ״י במשולב יאקדונק״י. אשר בשביל ב׳ אותות אלו בארו בעלי המשנה שאין אדם נמצא בכל יום בפחות מב' אותות אלו. ועליו כתוב לא תקח האם על הבנים. ואותם שאינם נמצאים בכל יום בשתי אותות אלו, שהן אות תפילין ואות ברית מילה, בחול. ובשבת אות ברית ואות שבת, כתוב בהם שלח תשלח את האם.

אות לג
זהר
לג) ואי תמרון אמאי צריכין למהוי תרוייהו בכל בר נש בכל יומא. בגין דלא תשתכח שכינתא דאיהו יו"ד מן אדנ״י יחידה, בלא קודשא בריך הוא דאיהו יו״ד מן יקו״ק. וצריך בר נש דלא ישתכח בכל יומא פחות מתרוייהו. ואי לא, עליה אתמר ונרגן מפריד אלוף, דאפריד אלופיה דעלמא משכינתא.
פירוש מעלות הסולם
לג) ואי תמרון אמאי וכו': שואל ואם תאמרו למה צריכים בכל אדם בכל יום להיות ב׳ האותות ומשיב, משום שלא תמצא השכינה שהיא יו"ד מן אדנ״י לבד, בלא הקב״ה שהוא יו״ד מן הוי״ה, וצריך אדם להיות זהיר שלא תימצא בכל יום בפחות מב' אותות ואם לא,עליו נאמר ונרגן מפריד אלוף, אשר הפריד אלופו של עולם מן השכינה.

אות לד
זהר
לד) נוקבא אתמר בה אות היא לעולם. דכורא, ברית מלח עולם הוא. ובגין דא, אות תפילין נוקבא. אות ברית דכורא. ורזא דמלה, מ״י יעל׳ה לנ׳ו השמימ׳ה, בר״ת מיל״ה, ובסופי תיבין יהו״ה. בתפילין נוקבא, הה״ד והיה לאות על ידכה, יד כהה.
פירוש מעלות הסולם
לד) נוקבא אתמר בה וכו': ומבאר ב׳ האותות אשר אות שבת היא נוקבא היינו מלכות שנאמר בה אות היא לעולם. ברית מילה הוא זכר, שנאמר ברית מלח עולם הוא. ומשום זה בחול, אות תפילין הוא נוקבא היינו מלכות. אות ברית דכורא היינו ז״א. וסוד הדבר, מי יעלה לנו השמימה אשר הראשי תיבות הם מילה, וסופי תיבות הוי״ה. ורמז לתפילין שהם בחי׳ נוקבא, זה הוא שנאמר והיה לאות על ידכה, ואמרו חז״ל יד כהה.
ביאור הדברים. כי מטרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון הפשוט ממלא כל המציאות ולא היה שום מקום פנוי בשביל מציאות נאצלים ונבראים ולא היה שם בחינת ראש וסוף אלא הכל היה אור אחד פשוט בהשואה אחת והוא נקרא אור אין סוף, וכשעלה ברצונו הפשוט להאציל את הנאצלים ולברוא את העולמות צמצם את עצמו בנקודה האמצעית שהיא מלכות ונתגלה כח הדין בתוך המלכות והאור נתרחק מצדדי סביבות הנקודה ונעשה חלל פנוי, ובתוך החלל הזה יצאו אח״כ כל העולמות. ומתוך שכח הדין יצא ונתהווה זה עתה מסוד בחינה אחרונה דא״ס לכן עוד לא היה יכול להתגלות שום דין ח״ו אלא רק שורש שממנו נתפשטו ונתהוו אח״כ כל הדינים בעולמות, אח״כ המשיך התפשטות קו אור מאור א״ס ב״ה לתוך מקום החלל והפנוי, אשר ראש העליון של ההתפשטות נמשך מא״ס ונוגע בו, וסיום ההתפשטות היה במקום הדין העומד בנקודה האמצעית במרכזו של החלל העגול, ומעכב את האור העליון מלעבור דרכו לכן נסתיים שם האור. והתפשטות קו אור זה כולל בתוכו ד׳ בחינות שהן: חכמה, בינה, תפארת ומלכות. והן ד׳ אותיות הוי״ה, י׳ חכמה, ה׳ בינה, ו׳ תפארת, ה׳ מלכות. והן ד׳ בחינות דאור ישר, והצורך להשתלשלות על ד׳ הבחינות האמורות הוא מפני שיש כלל גדול בענין הכלים אשר התפשטות האור והסתלקותו עושים את הכלי רצוי לתפקידו, כי כל עוד שהכלי לא נפרד מהאור שלו הרי הוא נכלל עם האור ובטל אליו כנר מפני האבוקה, מפני שיש הפכיות ביניהם הרחוקה מן הקצה אל הקצה כי האור הוא שפע הנמשך מעצמותו ית׳ יש מן יש ומבחינת מחשבת הבריאה אשר באין סוף ב״ה הוא כולו להשפיע ואין בו מבחינת רצון לקבל אף משהו. וההפך ממנו הכלי שהוא הרצון לקבל את השפע ההוא, שרצון זה הוא כל שורשו של הנברא המחודש. ואין בו שום ענין של השפעה ולכן בהיותם כרוכים זה בזה, מתבטל הרצון לקבל באור שבו ואינו יכול לקבוע את צורתו אלא אחר הסתלקות האור ממנו, כי אחר הסתלקות האור הוא מתחיל להשתוקק אל האור והשתוקקות זו היא הקובעת את צורת הרצון לקבל כראוי. ואח״כ כאשר האור חוזר ומתלבש ברצון אנו מבחינים עתה ב׳ ענינים אור וכלי, או נשמה וגוף. ולכן צריכים לד׳ בחינות שבשם הוי״ה כי בחינה א׳ הנקראת חכמה וי׳ דהוי״ה הוא באמת כל כללותו של הנאצל אור וכלי כי בו הרצון לקבל הגדול עם כל כללות האור שבו, הנקרא חכמה או אור החיה, אמנם בחי׳ זו היא כולה אור, והכלי שבה אינו ניכר כי הוא מעורב עם האור ובטל בו. ואחריה באה בחי״ב הנקראת בינה, ה׳ דהויה, והוא כי כלי החכמה בסופו מתגבר בהשואת הצורה לאור העליון והיינו שמתעורר בו רצון להשפיע אל המאציל כטבע האור שבתוכו וע״י הרצון הזה שנתעורר בו נמשך אליו מן המאציל אור חדש הנקרא אור חסדים. ואחריה באה בחי״ג הנקראת תפארת, והוא כי אחר שנתמעט האור אשר בנאצל לבחי׳ אור חסדים בלי חכמה ונודע שאור החכמה הוא עיקר חיותו של הנאצל, ע״כ בחינה הב׳ בסופה התעוררה והמשיכה בקרבה רק הארה מחכמה להאיר תוך החסדים שבה, ועיקר אורה הוא חסדים עם שיעור חכמה לקיום. וזוהי בחינת ו׳ דהוי״ה. ואחריה באה בחינה הד׳. והוא כי גם כלי דבחי״ג בסופו התעורר להמשיך אור חכמה בשלימותו כמו שהוא בבחי״א. ובחי״ד זו נקראת מלכות ה׳ תתאה דהוי״ה.
ועתה הכלי כבר נפרד מן האור אלא שמשתוקק אליו ע״כ נקבע צורת הרצון לקבל בשלימות. ועם זה, מובן היטב ענין הצמצום שהיה על בחי׳ הד׳ הזו, כי הלא ענין פירוד ברוחני נעשה ע״י שינוי הצורה אשר לפי מדת שינוי הצורה הם מתפרדים זה מזה ולפי מדת השואת הצורה הם מתדבקים זה בזה, וא״כ נמצא שבהתגלות גדלות הרצון לקבל בבחי״ד נעשית בחי׳ הד׳ עי״ז נפרדת לגמרי מן המאציל, כי המאציל הוא כולו להשפיע והיא כולה לקבל ובכדי להציל את הנבראים מגודל הפירוד הזה נעשה סוד צמצום הא׳, אשר הפריד הבחי״ד מכל פרצופי הקדושה, באופן שמדת גדלות הקבלה ההיא, נשארה בבחינת חלל פנוי וריקן מן האור, וכל פרצופי הקדושה יצאו בבחי׳ מסך מתוקן בכלי מלכות שלהם שלא יקבלו אור בבחי׳ הד׳ הזו, ובעת אשר אור העליון נמשך ומתפשט אל הנאצל והמסך הזה דוחה אותו בחזרה הנה זה נבחן כמו הכאה בין האור העליון והמסך, המעלה אור חוזר ממטה למעלה ומלביש את עשר הספירות דאור ישר ובהלבשת אור החוזר על האור הישר נעשה אוה״ח הזה לכלי קבלה על האור העליון במקום בחי׳ הד׳ בסוד דינא בהיפוך אתוון אדנ״י, אשר אחר שנעשה זווג על המסך והדין אשר במלכות, מתהפך בחי׳ דינא להיות שם קדוש ומלביש על האור הישר בשם אדנ״י. ועשר הספירות דאו״י הנקראות הוי״ה בסוד אני הוי״ה לא שניתי מתלבשות ומשתלבות בע״ס דאו״ח הנקראות אדנ״י כמו, חמה בנרתיקה. בסוד יאקדונק״י, ונעוץ סופן בתחילתן, ומלכות דאו״י נעשית אחר הזווג לכתר דע״ס דאו״ח העולות ומלבישות עד כתר דאו״י. כי קוץ הי׳ הוא מרמז לכתר שהוא השורש בכל שם. וכך הם מאירים יחד, ב׳ השמות, בכל מצוה ומצוה לפי שורשה למעלה אשר לפעמים אור הוי״ה שהוא הפנימי והוא השולט ומלכות טפילה אליו. ולפעמים ההיפוך אשר אור הוי״ה כלול באדנ״י, ובכל אחד מן השמות הוי״ה אדנ״י, אות י׳ שהיא חכמה, היא השורש לכל השם בסוד ראשית חכמה.
והנה איש ישראל אחר המילה שהוא כריתת הערלה והפריעה שהיא גלוי אור היסוד, בסוד פרע י״ה בזה נעשה מרכבה לשם הוי״ה. וע״י שמירת השבת לא לצאת חוץ לתחום בסוד אל יצא איש ממקומו, ובחול ע״י מצות תפילין הוא משפיע הארת הוי״ה למלכות שהיא אדנ״י.
וז״א באות ל״ב ועוד אלין דנטרין אות ברית וכו' ואות שבת וכו' דאינון י״י וכו' כי ב׳ האותות הם השורשים לכל האורות אשר בב׳ השמות, ואי תמרון אמאי וכו' בגין דלא תשתכח שכינתא וכו' בלא קב״ה כי אם לא מתקן המסך לזווג עם האור הישר נשאר הצירוף דינא במלכות ועליה אתמר ונרגן מפריד אלוף וגו׳ כי גורם אשר אורו של הוי״ה שהוא קב״ה אינו מאיר אל השכינה. ומפרש הלאה נוקבא אתמר וכו': והיינו אות שבת שהיא: ש׳ ב״ת, אשר המלכות שהיא בת עולה לג״ר שהם ש'. וכן תפילין הם נוקבא בסוד יד כהה, ומתיחדים בהויה בסוד מי יעלה לנו השמימה בראשי תיבות מיל״ה ובסופי תיבות הוי״ה.

אות כט
זהר
כט) ועוד, אלין דקשרין לשכינתא עם קודשא בריך הוא בקשורא דתפילין, אתמר עלייהו, לא תקח האם על הבנים. ואינון דלא קשרין לון כחדא, אתמר בהון שלח תשלח את האם.

פירוש מעלות הסולם
כט) ועוד אלין דקשרין: ועוד, אלו הקושרים אל השכינה שהיא מלכות עם הקדוש ברוך הוא שהוא ז”א בקשר של התפילין, נאמר עליהם לא תקח האם על הבנים, ואלו אשר לא קושרים אותם כאחד, נאמר בהם שלח תשלח את האם.
פירוש. כי באות כ״ז דיבר מן היחוד הגדול הנעשה ביום השבת, שהם מזווג דפב״פ דאו״א עלאין ממש, וכאן המדובר במוחין דחול הנעשים מזווג דפנים דישסו״ת ע״י המצוה של התפילין וברכותיהם, שהם המ"ן העולים ממטה למעלה ומכריעים בין הקצוות ימין ושמאל, כי קו ימין המחזיק בחסדים רוצה לבטל את אור החכמה אשר בקו שמאל ולהשליט אור החסדים לבד. וקו שמאל המחזיק באור החכמה רוצה לבטל את אור החסדים אשר בקו ימין ולהשליט את אור החכמה. ומסבת המחלוקת הזו שניהם אינם מאירים, כי אור החסדים אשר בקו ימין חסר מן אור החכמה והוא כגוף בלי ראש. ואור החכמה אשר בקו שמאל הוא חושך לגמרי מפני שאין אור החכמה יכול להאיר בלי חסדים. ואין תקון למחלוקת זו אלא ע״י קו האמצע הנעשה ע״י התחתון העולה שם למ"ן שנעשה זווג מן אור העליון על המסך של התחתון ויוצאת עליו קומה של חסדים אשר מצד אחד ממעט המסך הזה את ג"ר דקו שמאל, ומצד ב׳ הוא מרבה את אור החסדים. ובב' בחי' אלו הוא מכריח את הקו השמאלי להתיחד עם הקו הימני ובזה נמצא אור ו"ק דחכמה של קו השמאל מתלבש בחסדים שבקו ימין שעתה הוא יכול להאיר ונשלם קו השמאל. וכן אור החסדים שבקו ימין מתיחד עם החכמה אשר בקו שמאל ונמצא משיג בזה את אור ג"ר ונשלם קו הימין ונמצא החכמה שבשמאל מאירה ממטה למעלה כטבע החסדים, כי קבלה ע״מ להשפיע היא השפעה גמורה. והחסדים מאירים מלמעלה למטה בהארת חכמה אשר טבעה הוא להתפשט ממעלה למטה.
וזה אמרו אלין דקשרין לשכינתא שהיא בחינת שמאל עם קב״ה שהוא בחינת ימין. לא תקח האם על הבנים כי ממשיכים להם את המוחין כפי הכלל הידוע אשר שיעור האור שהתחתון גורם לעליון זוכה בהם גם התחתון. ואינון דלא קשרין לון לקב״ה ושכינתיה כחדא אשר כל אחד מאיר כטבע של השני לו. שלח תשלח את האם ולא מגלים את הג״ר שהם יחודו ואחדותו ית״ש.

אות ל
זהר
ל) ועוד אלין דמיחדין לון כחדא לעמודא דאמצעיתא, ושכינתא תתאה, בקריאת שמע, אתמר עלייהו לא תקח האם על הבנים. ואלין דלא מייחדין לון ביחודא דקריאת שמע, כתיב בהון שלח תשלח את האם.

פירוש מעלות הסולם
ל) ועוד, אלין דמיחדין וכו': ועוד, אלו המיחדים להם לעמוד האמצע היינו תפארת, והשכינה התחתונה, היינו מלכות בקריאת שמע, נאמר עליהם לא תקח האם על הבנים. ואלו אשר לא מיחדים אותם בהיחוד של קריאת שמע, כתוב בהם שלח תשלח את האם.
פירוש. כי בקריאת שמע יש ב׳ יחודים. יחוד עליון בסוד הוי״ה אחד. ויחוד תחתון בסוד שמו אחד. ואח״כ מתיחדים ב׳ היחודים האלו בסוד הוא שמו אחד. כי יש בשמע ישראל שש מלים הרומזות על שש ספירות חג״ת נה״י דז״א, אשר צריכים ליחד אותם שיהיו אחד ומכיון שז״א מתחלק על החזה בסוד ואנכי איש חלק, אשר מחזה ולמעלה נחשב לבחינתו עצמו, ומחזה למטה נחשב לבחינת מלכות, ע״כ יש ליחד ב׳ יחודים, יחוד א׳ לחג״ת דז״א שהם מחזה ולמעלה אשר הם בחי׳ הז״א עצמו. ויחוד ב׳ לנה״י דז״א, אשר הם מחזה ולמטה, והם בחי׳ המלכות. והטעם. אשר בחי׳ נה״י שהם מחזה ולמטה שייכים למלכות, הוא כי ז״א ה״ס קו האמצע אשר במסך שבו הוא ממעט את הג״ר דשמאל ומיחדם עם הימין, ומסך זה הוא כח הדין העומד בנקודת החזה שלו, ולכן מחזה ולמטה אשר כבר שולט שם כח הדין כבר מסתיים שם בחינת ז״א ונחשב למקום המלכות.
ועיקר סוד היחוד הוא לקשר וליחד את ימין ושמאל שיהיו אחד, אשר עי״ז נקשר כל שש הספירות להיות אחד, כי אע״פ שמסך דז״א עומד בחזה שלו בקביעות, עכ״ז אין היחוד של ימין ושמאל אצלו בקביעות, מב' טעמים שהם אחד, א׳ מטעם שעונות התחתונים הולכים ומגבירים את כח השמאל ומפרידים אותו מן הימין אשר עי״ז מתבטל קשר הכרעת קו האמצע אשר במסך. ב׳ שאין המסך מיחד את הימין והשמאל, אלא אם נעשה עליו זווג מאור העליון הממשיך קומת חסדים. ואז אברהם מהאי גיסא דהיינו החסדים אשר בקו הימין, ויעקב מהאי גיסא דהיינו החסדים אשר בקו האמצע, מכניעים הדינים דיצחק אשר ה״ס קו השמאל ומתיחד עם הימין. אמנם בזמן הגלות בסבת העונות נפסק הזווג דחסדים מן המסך, ואינו נוהג אלא בזמן העלאת מ״ן ע״י התפלה ומעשים טובים, ואח״כ נפסק. וכיון שנפסק אור החסדים חוזר ומתגבר השמאל ונפרד מן הימין. ולכן צריכים בכל יום לחזור ולהעלות מ"ן לעורר המסך שיהיה ראוי להכניע את קו השמאל וליחדו עם הימין. וזה שאנו עושים בקריאת שמע שמעוררים המסך אשר בקו האמצע וממשיכים עליו קומת החסדים אשר אז נכללים הימין והשמאל זה בזה ונעשו כמו קו אחד, ומתלכדים להיות אור אחד אשר אינו מאיר אלא ביחודם יחד. כי ימין בלי שמאל הוא קטנות. ושמאל בלי ימין אינו מאיר כלל, וע״י קו האמצע מתיחדים וכלם מאירים וזה נקרא יחוד.
ויש ביחוד זה להבחין ב׳ הבחנות, א׳ אשר כל ג׳ הקוין מתיחדים לאחד תחת שליטת אור החסדים, והארת החכמה מתכסית באור החסדים, ויחוד זה נוהג בז״א אשר מחזה ולמעלה בסוד יחוד עליון הוי״ה אחד. הבחן ב׳ הוא אשר כל ג׳ הקוין מתיחדים לאחד תחת שליטת הארת החכמה בחסדים, ויחוד זה נוהג במלכות היינו בג׳ הקוין שמחזה ולמטה דז״א הנקראים נה״י שהם שייכים למלכות להיותם מתחת המסך. בסוד יחוד תחתון ושמו אחד. ונמצא שיש לעורר את המסך דקו האמצע שיעשה ב׳ יחודים, ואלו ב׳ יחודים מתקשרים זה בזה, כי יחוד העליון ממשיך חסדים בשביל יחוד התחתון. ויחוד התחתון ממשיך הארת חכמה בשביל יחוד העליון. ולכן מתקשרים חג״ת עם נה״י להיות אור אחד. וז״ס יחוד של קריאת שמע אשר מקודם מתיחדים כל אחד במקומו, אשר יחוד העליון הוא בשש מלים של שמע ישראל הכלול מחג״ת נה״י בשליטת החסדים, ויחוד השני במקום המלכות הכלולה מחג״ת נה״י בשש המלים של ברוך שם כבוד מלכותו בשליטת הארת החכמה בחסדים, ונעשים שניהם כמו אור אחד ממש.
וז״א אלין דמיחדין לון כחדא לעמודא דאמצעיתא, שהוא עיקר הפועל והמכריע בין הקוין ושכינתא תתאה, היינו אחר שעשו את יחודו העליון במקומו ויחוד התחתון במקומו הם מקשרים ב׳ היחודים לאור אחד בסוד הוא ושמו אחד. אתמר עלייהו לא תקח האם על הבנים. בסוד ואל תטוש תורת אמך.