תובנות וחידודים בחכמת הקבלה

הכלי הוא לא האור

הכלי הוא לא האור כפי שגורסים בני העולם ותורות זרות.. ובפרט כאלה שמערבבים קבלה עם תפיסות של המזרח. האור מתגלה בבריאה על דרך של יצירה, יש מיש, כי תמיד היה ואין בו חידוש.
כאשר אנו מדברים ממעלה למטה האור הוא יש מיש.
אז האור אם כך הוא היש כי תמיד היה.
כאשר אנו מדברים ממטה למעלה, הרצון לקבל הוא חידוש, הוא היש, והאור הוא האין, כי אין בו רצון לקבל חס ושלום.
כל מהות הבריאה היא הרצון לקבל וזה הפוך לגמרי מהאור היות והאור לא כלי כפי שגורסים הרבה ברמת עבודה זרה.
אבל יש דבר משותף בין האור לכלי בדרך פלא, וזו מידת ההשפעה שבכלי, צורת ההשפעה שיש בה צד דומה לאור ודרך זה הם מתקשרים, השוואת הצורה. (לא החומר כי לאור אין חומר ולא מסה)
כמובן כלל ברזל בקבלה שלא מדברים מהאור עצמו, אין השגה באור בלי כלי, מדברים מצד ההתפעלות של הכלי, מהאור שדינו כעצמותו אין לנו השגה היות ואנחנו נבראים. אבל אין זה חסר לנו כי זה גם לא מציאות עבורנו, מה שרלוונטי עבורנו זה האור המתפשט והמתגלה דרך מחשבת הבריאה בנשמות, הנקרא בכללותו "אור אין סוף" וגם אותו משיגים רק מצד התפעלות הנשמות.
מה שכתוב בחכמה שהאור התגשם, אין הכוונה לאור חס וחלילה ושלום וחלילה עוד פעם, אלא הכוונה לכלי שבא עם צורת האור בבחינה א' ועוד לא התגלתה העוביות שברצון לקבל מחמת הנאצל גופיה עצמו. הרבה ביהדות בתפיסה החיצונית אף לומדים ככה את הנושא וזו אחת הסיבות שפעם אסרו ללמוד קבלה שמה יגשימו את הדברים. רוב הלומדים יגידו שהכלי הוא אור וזו טעות חמורה מאוד.
הקבלה מדברת בשפת הענפים וצריך להבין את השפה. עוד בנושא האור, למשל: כשמדברים מבחינת שורש דשורש בבחינת כתר זה גם בבחינת האור שאין לנו השגה בו בכלל, כמו אנרגיה טהורה שאין בה השגה בלי כלים וגם לא מתגשמת או מקבלת מסה. חשוב להבין הגדרות אלה אחרת הבורא נברא ואין התחלה לשום דבר והכל רצון לקבל חס ושלום.. ותחשבו על זה😉 הרחבות לנושא יש בשיעורים.
עוד משפט משובש שרץ בפי ההמון "האדם הוא לא הבורא אבל הבורא הוא האדם" וכן על דרך זה, חשוב מאוד לעשות סדר במושגים ולהבין כל דבר כראוי, בעל הסולם עשה לנו סדר מופתי בחכמה, אבל זה דורש השקעה ולימוד מעמיק כדי להבין את הדברים.
נסיים בדברי בעל הסולם הקדוש ממאמר החרות בספר מתן תורה:
"אבל כל מה שנמצא בה יותר משני הכוחות האמורים, הרי זה נחשב לבחינת השפע ממהותו ית', אשר השפע הזה הוא שוה לכל הברואים, ואין בה משום חידוש המיוחס לבריאה כלל, להיותה נמשכת יש מיש, ולא יתכן ליחס את זה לבחינת יחידה פרטית. רק לדברים משותפים לכל חלקי הבריאה הקטנים עם הגדולים. שכל אחד מקבל מהשפע הזה, לפי גבול הרצון לקבל שלו, ובגבול הזה נעשית ההגדרה בין כל יחיד ויחידה."
עוד אומר בפתיחה לחכמת הקבלה:
" אשר השפע הוא מעצמותו ית', כלומר שהוא נמשך יש מיש, והרצון לקבל הכלול שם, הוא השורש של הנבראים, כלומר הוא השורש של חידוש, שפירושו יציאת יש מאין. כי בעצמותו ית' ודאי שאין שם בחינת הרצון לקבל ח"ו.
וע"כ נבחן שהרצון לקבל האמור, הוא כל חומר של הבריאה, מראשה עד סופה. עד שכל מיני הבריות המרובות ומקריהן, שאין להן שיעור, ודרכי הנהגתן, שכבר נתגלו והעתידים להתגלות, אינם רק שיעורים ושינוי ערכים של הרצון לקבל. וכל מה שיש בהן באותן הבריות, דהיינו כל מה שמקובל ברצון לקבל המוטבע בהן, כל זה הוא נמשך מעצמותו ית' יש מיש, ואינו כלום מבחינת הבריאה המחודשת יש מאין, כי אינו מחודש כלל. והוא נמשך מנצחיותו ית' יש מיש."

תוכן קשור

כתיבת תגובה

Back to top button
Close