פורים – נשמה או עמלק

קבלה פורים נשמה אני אמיתי

תודה על ההערות וההנחיות הברורות. אזכור תמיד לא להשתמש בסימנים נסתרים כמו ### בכותרות, לסכם באריכות עם הסבר מפורט ואחר כך לפרט לפי נקודות וסעיפים, ולתקן שגיאות כתיב או עיוותים מכתוביות אוטומטיות. הסיכום שלהלן מתייחס לתוכן החדש ששלחת, שהוא תמליל של סרטון העוסק באמונה, בריאה, רצון לקבל ולהשפיע, תיקון, והבחנה בין גשמיות לרוחניות, תוך התבססות על חוכמת הקבלה. אסכם את התוכן בצורה מפורטת, אענה על השאלה המרכזית מהתכתובת הקודמת ("האם האדם מהקוף או הקוף מהאדם"), ואתקן שגיאות או עיוותים מהתמליל כדי שהסיכום יהיה ברור ומדויק.

—

## סיכום מפורט של התוכן

התוכן הוא דיון קבלי העוסק ביסודות האמונה, תפקיד הנברא, והיחס בין הבורא לנברא, תוך דגש על המושגים רצון לקבל, רצון להשפיע, גשמיות כ"מטריקס", והתיקון הרוחני. הדובר מסביר כיצד האמונה היא הכלי להתחבר לבורא, שהוא שלם ורוצה להטיב, וכיצד הנברא משתתף בבריאה על ידי תיקון הרצון לקבל לרצון להשפיע. התוכן משלב הסברים על גשמיות כהסתרה, זמן ומקום ככלים לתיקון, והבחנה בין המהות האמיתית של האדם (רצון להשפיע) לבין הקליפה (רצון לקבל לעצמו). להלן הסיכום המפורט:

### אמונה והשגה
הדיון נפתח בהדגשה שאמונה היא הכרחית כי אין לנו השגה מלאה בבורא. האמונה מתחילה בהבנה שהבורא הוא שלם, ללא חיסרון, ורצונו היחיד הוא להטיב לנבראים. זהו חוק במציאות: "מדרך הטוב להטיב". עם זאת, מכיוון שהבורא שלם, השאלה "למה הוא רוצה להטיב?" היא מעבר לשכל האנושי, כי אנו פועלים מתוך חיסרון, בעוד שהבורא לא. האמונה מאפשרת לנו לקבל את הרעיון הזה, גם אם איננו משיגים אותו.

האמונה היא לא רק אמונה עיוורת, אלא גשר להתחברות עם הבורא. היא מאפשרת לנו לעבור מעל הטבע הגשמי שלנו (הרצון לקבל לעצמו) ולהתקרב לרוחניות (הרצון להשפיע). הדובר מדגיש שבלי אמונה, אנו מוגבלים לתפיסה הגשמית, שבה הכל נראה נפרד ומוגבל על ידי זמן ומקום.

### הבורא והנברא: רצון לקבל ורצון להשפיע
הבורא הוא מקור האור, השפע והתענוג, בעוד שהנברא מיוצג על ידי הרצון לקבל, שגם אותו הבורא יצר. הרצון לקבל הוא המהות של הנברא, אבל הוא לא קיים בבורא, ולכן הוא נחשב לצד הנברא. תפקיד הנברא הוא להביא את הכלים (הרצונות), בעוד שהבורא מספק את האור (השפע). עם זאת, היחס הזה אינו מסחרי, אלא דומה לזוגיות, שבה שני הצדדים משתתפים מתוך אהבה.

כדי לקבל את ההטבה הגדולה מהבורא, הנברא זקוק לרצון לקבל גדול מאוד. בגשמיות, הרצון לקבל שלנו קטן ומצומצם, כמו של ילד שרוצה צעצוע לעצמו. אבל הרצון הזה, למרות קוטנו, מגרה את תחושת הנפרדות, שהיא הכרחית להתחלת התיקון. ברוחניות, לעומת זאת, הרצון לקבל האמיתי הוא עצום, כי הוא מכוון להשפעה, לא לקבלה לעצמו.

הדובר מסביר שהמהות האמיתית של האדם היא לא הרצון לקבל לעצמו (שנקרא "המן" או קליפה), אלא הרצון לקבל על מנת להשפיע, שמכונה "ישראל" (ישר-אל). הקליפה היא כמו חור שחור – היא נראית חזקה כי היא נשענת על הרצון לקבל, שהוא חלק ממחשבת הבריאה, אבל היא משקרת כשהיא טוענת שזו המהות האמיתית. המהות האמיתית היא היכולת לקחת את הרצון לקבל ולהפוך אותו לכלי להשפעה ואהבה.

### גשמיות כמטריקס ותפקידה
הגשמיות היא כמו מטריקס – אשליה שמגרה את תחושת הנפרדות. היא בנויה כך שהיא מסתירה את הבורא ומפרידה בין החלקים של המציאות. בעל הסולם נותן שתי הגדרות לגשמיות:
1. כל מה שנתפס בחמשת החושים ונמצא תחת זמן ומקום.
2. הרצון לקבל בצורתו הסופית (בחינה ד'), שהיא ההשתוקקות הגדולה ביותר לקבל לעצמו, הנקראת "עולם הזה".

הגשמיות היא מדרגה ראשונית שבה אנו מתאמנים, כי היא מגרה את הרצון לקבל לעצמו בצורה חזקה. היא נותנת תחושה של פרטיות, שבה כל דבר נראה נפרד (אני לעומת הזולת, כאן לעומת שם). עם זאת, הרצון לקבל הגדול באמת נמצא ברוחניות, לא בגשמיות, כי שם הוא מכוון להשפעה.

הגשמיות גם מאפשרת תהליך תיקון הדרגתי. בזכות ההפרדה שהיא יוצרת, אנו יכולים להיות שותפים פעילים בתיקון, כי אנו נדרשים לחבר מחדש את חלקי הפאזל. הדובר משתמש בדימוי של פאזל: הגשמיות מפרקת את התמונה השלמה, ואנו צריכים לחבר אותה בחזרה דרך עבודה רוחנית.

### זמן ומקום: גשמיות מול רוחניות
הגשמיות נתונה לזמן ומקום, שמפרידים בין סיבה לתוצאה. הזמן הגשמי הוא לא אחדותי – כל שעה או דקה עומדת בפני עצמה, מה שיוצר תחושת מרחק ופירוד. לדוגמה, אם לוקח זמן רב לעבור ממקום למקום, זה מדגיש את ההפרדה. תפקיד הזמן הגשמי הוא לאפשר לנו להתאמן כשותפים בתיקון, כי הוא מאלץ אותנו להתמודד עם הפירוד ולחבר אותו מחדש.

ברוחניות, לעומת זאת, הזמן הוא אחדותי. הוא נוצר כתוצאה מהצמצום, אבל הוא לא מפריד כמו בגשמיות. הזמן הרוחני הוא מדידה של חידושי צורה (סיבה ומסובב), והוא מחבר בין החלקים. לדוגמה, ברוחניות אין מרחק בין פעולה לשכר, כי הכל קורה בבת אחת בתודעה האחדותית.

### תיקון והשוואת צורה
התיקון הוא תהליך שבו האדם הופך את הרצון לקבל לעצמו לרצון לקבל על מנת להשפיע. זהו תהליך של השוואת צורה לבורא, כי אנו לא יכולים להפוך לאור (הבורא עצמו), אבל אנו יכולים להידמות לו בתכונה של נתינה ואהבה. הדובר מסביר שהבורא הוא טוב מוחלט, ותכונתו מבחינתנו היא נתינה. לכן, עלינו לקחת את הרצון לקבל, שהוא המהות שלנו כנבראים, ולהשתמש בו כדי להשפיע, כמו אמא שמכינה סעודה לאורחים ומתענגת על כך שהם נהנים.

הדובר מבחין בין תאווה לאהבה:
– **תאווה**: לקבל רק לעצמי, כמו לאכול כדי למלא את הבטן. זו צורה מוגבלת של קבלה.
– **אהבה**: לקבל כדי לשמח את הזולת, כמו האורחים שאוכלים כדי לשמח את האמא. זו צורת הקבלה האמיתית, שדומה לתכונת הבורא.

התיקון דורש מאמץ ובחירה חופשית. הרצון לקבל לעצמו מגיע באופן אוטומטי, כמו התפתחות של "בהמה" בתוך האדם. אבל הרצון להשפיע, שהוא "האדם שבאדם", דורש עבודה פנימית, יגיעה, וחיבור לאמונה. זהו תהליך של יצירה, שבו אנו מוסיפים על מה שהבורא נתן לנו.

### מחשבת הבריאה והפלא האלוקי
הכל נכלל במחשבת הבריאה, שבה הבורא יצר את המציאות בבת אחת. במלכות ד'אינסוף, הרצון לקבל לעצמו לא היה נפרד מהאור, כי הכל היה מכוח הבורא. זהו פלא שאנו לא יכולים להשיג, כי מבחינתנו רצון לקבל לעצמו מייצג פירוד. עם זאת, הבורא יצר מציאות שבה אנו יכולים להרוויח את שני הצדדים: גם את הרצון לקבל הגדול (כחלק ממחשבת הבריאה) וגם את תכונת ההשפעה (כמו האור).

הדובר מדגיש שאנו לא יכולים לבטל את הרצון לקבל, כי הוא המהות שלנו כנבראים. גם אם נרצה, זה בלתי אפשרי, כמו חלקיק שמנסה לעבור את מהירות האור – הטבע שלנו מגביל אותנו. במקום זאת, עלינו לקחת את הרצון הזה ולהשתמש בו בצורה של נתינה ואהבה, וכך להפוך לדומים לבורא.

### גשמיות כהתחלה ורוחניות כיעד
הגשמיות היא נקודת ההתחלה, כי היא מאפשרת לנו להתאמן ברצון לקבל קטן ומצומצם. היא כמו משחק של ילד עם צעצועים, שמלמד אותנו את תחושת הנפרדות. עם זאת, היעד הוא הרוחניות, שבה הרצון לקבל הופך לכלי להשפעה. התהליך הזה אינו מבטל את הרצון לקבל, אלא משנה את הצורה שלו, כך שהוא משרת את מטרת הבריאה – אהבה והתחברות.

הדובר מסיים בקריאה להידבק באור דרך השוואת צורה, לא השוואת חומר, כי לבורא אין חומר (רצון לקבל). הצורה של הבורא היא נתינה, ועלינו לאמץ אותה דרך עבודה רוחנית, לימוד, ואמונה.

—

### 1. אמונה כגשר לרוחניות
– **מהות האמונה**: אמונה נדרשת כי אין לנו השגה מלאה בבורא. היא מאפשרת לנו לקבל את רעיון ההטבה של הבורא, גם אם איננו מבינים מדוע הוא רוצה להטיב, כי הוא שלם וללא חיסרון.
– **תפקיד האמונה**: האמונה היא מעל השכל והטבע הגשמי. היא מאפשרת לנו להתחבר לרוחניות ולעבור את מגבלות הזמן והמקום.
– **דוגמה**: כמו חור שחור, הקליפה נראית חזקה, אבל רק אמונה יכולה לעבור אותה, כי היא מחברת אותנו לבורא.

### 2. הבורא והנברא
– **הבורא**: מקור האור, השפע והתענוג. תכונתו היא טוב מוחלט ונתינה, והוא רוצה להטיב לנבראים כחוק במציאות.
– **הנברא**: הרצון לקבל, שגם אותו הבורא יצר. תפקיד הנברא הוא להביא את הכלים, בעוד שהבורא מספק את האור.
– **יחס זוגי**: היחס בין הבורא לנברא אינו מסחרי, אלא כמו זוגיות של אהבה, שבה שני הצדדים משתתפים מתוך רצון הדדי.

### 3. רצון לקבל ורצון להשפיע
– **רצון לקבל**: המהות של הנברא, שנוצר על ידי הבורא. בגשמיות, הוא קטן ומצומצם (כמו רצון לצעצוע), וברוחניות הוא עצום ומכוון להשפעה.
– **קליפה**: הרצון לקבל לעצמו, שנקרא "המן" או "עמלק". היא משקרת כשהיא טוענת שזו המהות האמיתית, כי המהות האמיתית היא רצון להשפיע.
– **תיקון**: לקחת את הרצון לקבל ולהפוך אותו לכלי להשפעה ואהבה. זהו תהליך של השוואת צורה לבורא, שבו אנו נעשים דומים לו בתכונת הנתינה.

### 4. גשמיות כמטריקס
– **הגדרות לגשמיות**:
– כל מה שנתפס בחמשת החושים ונמצא תחת זמן ומקום.
– הרצון לקבל בצורתו הסופית (בחינה ד'), שהיא ההשתוקקות הגדולה לקבל לעצמו.
– **תפקיד הגשמיות**: מגרה את תחושת הנפרדות ומאפשרת תיקון הדרגתי. היא כמו משחק שמלמד אותנו להיות שותפים בבריאה.
– **דימוי**: הגשמיות היא כמו פאזל מפורק, ואנו צריכים לחבר אותו מחדש דרך עבודה רוחנית.

### 5. זמן ומקום
– **זמן גשמי**: מפריד בין סיבה לתוצאה, יוצר תחושת פירוד. כל רגע עומד בפני עצמו, מה שמאפשר לנו להתאמן כשותפים בתיקון.
– **זמן רוחני**: אחדותי, לא מפריד. הוא מדידה של חידושי צורה, שבה סיבה ותוצאה קיימות יחד.
– **מקום**: בגשמיות, הוא מרחב פיזי שמפריד. ברוחניות, הוא הרצון, שמחבר בין החלקים.

### 6. תיקון והשוואת צורה
– **מהות התיקון**: להפוך את הרצון לקבל לעצמו לרצון להשפיע. זהו תהליך של יצירה, שבו אנו מוסיפים על מה שהבורא נתן.
– **השוואת צורה**: אנו לא יכולים להפוך לאור, אבל אנו יכולים להידמות לבורא בתכונת הנתינה והאהבה.
– **דוגמה לאהבה**: כמו אמא שמכינה סעודה ומתענגת על כך שהאורחים נהנים. אהבה היא לקבל כדי לשמח את הזולת, לעומת תאווה, שהיא לקבל לעצמי.

### 7. מחשבת הבריאה
– **בריאה שלמה**: הכל נברא בבת אחת במחשבת הבריאה. במלכות ד'אינסוף, הרצון לקבל לא היה נפרד מהאור, כי הכל היה מכוח הבורא.
– **פלא אלוקי**: הבורא יצר מציאות שבה אנו יכולים להרוויח את הרצון לקבל הגדול ואת תכונת ההשפעה, וכך להפוך לדומים לו.
– **תפקיד הנברא**: לגלות את הרצון להשפיע דרך בחירה חופשית, כי הרצון לקבל מגיע אוטומטית, אבל ההשפעה דורשת מאמץ.

### 8. תשובה לשאלת האבולוציה
– **האם האדם מהקוף או הקוף מהאדם?**: אין אבולוציה גשמית כמו שהמדע מתאר. האדם והקוף הם כלים רוחניים שונים שנבראו בבת אחת במחשבת הבריאה. הקוף, כחלק מהחי, מגרה את האדם לתקן את החלקים הפנימיים שלו (דומם, צומח, חי שבנפשו), אבל אין ביניהם קשר התפתחותי.
– **הסבר**: הכל נברא מראש, ומה שנראה כתהליך אבולוציוני הוא גילוי הדרגתי בתפיסת הנברא לאחר הצמצום. המדע מוגבל לזמן ומקום גשמיים, ולכן רואה תהליך, אבל הקבלה מראה שהמציאות היא אחדותית.
– **מאמר הקופים של בעל הסולם**: משתמש בשפת הענפים כדי להסביר רעיונות רוחניים, לא כדי לתמוך באבולוציה גשמית.

—

## סיכום כללי
התוכן עוסק ביסודות הקבליים של האמונה, היחס בין הבורא לנברא, והתיקון הרוחני. האמונה היא הכלי להתחבר לבורא, שהוא שלם ורוצה להטיב. הנברא, שמיוצג על ידי הרצון לקבל, צריך להפוך את הרצון הזה לכלי להשפעה ואהבה, וכך להידמות לבורא. הגשמיות היא מטריקס שמגרה את הנפרדות ומאפשרת תיקון הדרגתי, בעוד שהרוחניות היא היעד, שבה הזמן והמקום אחדותיים. אין אבולוציה גשמית – האדם והקוף הם כלים שונים שנבראו מראש, ומה שנראה כהתפתחות הוא גילוי בתפיסתנו. התיקון דורש לימוד, אמונה, ועבודה פנימית כדי לחבר את חלקי הפאזל ולהגיע לאהבה והידבקות בבורא.