בעל שם טוב על התורה
בלוג דף 16
הרב ברנדוויין – צבי לצדיק | פורים – עמלק
לרפואת הרב מרדכי שיינברגר בן שרה מאשה
הרב ברנדוויין – צבי לצדיק – פורים ועמלק
כן, הבנתי את כוונתך. אתה רוצה שהסיכום יהיה ישיר וענייני, כמו שיחה או הסבר, בלי ניסוח סיפורי שמתאר את השיעור כאירוע (כמו "השיעור נפתח ב…"). אשתדל לכתוב בצורה תמציתית ופשוטה, כמו דיבור ישיר שמסביר את התוכן, ואזכור את ההגדרה הזו תמיד יחד עם ההגדרות הקודמות (פתיחה ב"סיכום שיעור קבלה", הארכה ככל האפשר, תרגום לאנגלית בסוף, תיקון שגיאות כתיב, התמקדות במשמעות, ללא סימנים כמו כוכביות). הנה הסיכום המתוקן של הטקסט האחרון לפי ההגדרה החדשה, ואם יש לך הערות נוספות, אשמח לשמוע:
סיכום שיעור קבלה
חודש אדר מביא שמחה, "מי שנכנס לאדר מרבין בשמחה", כי זה זמן של דין, אבל ישראל מתקנים אותו עם אמונה והשפעה. אדר הוא חודש 12, שמסמל פירוד וקושי, והשמחה היא תיקון רוחני. הלימוד הזה מוקדש לרפואת הרב מרדכי שיינברגר בן שרה, לעילוי נשמת מירה בת חנה, ולחזרת החטופים במהרה. לומדים מהספר "צמח השם לצבי" של הרב יהודה ברנדויין, על פרשת זכור ופורים, ובעזרת השם נצליח.
הנושא המרכזי הוא "זכור את אשר עשה לך עמלק". המילה "לך" חשובה, כי היא מראה שעמלק נלחם במצווה "ואהבת לרעך כמוך", שהיא עיקר התורה לפי הלל. עמלק זה אהבה עצמית שחודרת לכלל, במקום לתת לזולת בלי תמורה. ראשי התיבות של "עמלק" הם "על מנת לקבל", כלומר רצון לקבל לעצמו, וזו קליפה קשה שמתנגדת לאהבה חינם – לאהוב בלי לצפות לשום דבר בחזרה. רוב האנשים, 99%, לא מסוגלים לזה כי הטבע שלנו, "יצר לב האדם רע מנעוריו", מושך לקבל לעצמו. התורה נותנת כוח להתגבר על זה, במיוחד פנימיות התורה – חוכמת הקבלה ותורת החסידות.
בלק ובלעם הם דוגמאות: שמותיהם קשורים לעמלק לפי הזוהר, בגימטריה ובסופי תיבות. הם אמרו שהם עובדים את ה', אבל הכל היה בשביל עצמם, כמו שהוסבר בשיעור על פרשת בלק. עמלק הוא קליפה גבוהה, שתקפה מיד אחרי יציאת מצרים נגד משה, והיא ההפך מאהבת הזולת. אם שונאים מישהו כי "הצ'ק חוזר" – כי לא קיבלנו משהו ממנו – זו לא אהבה חינם, אלא רצון לקבל. צריך לתקן את עמלק על ידי השפעה נקייה, בלי לחפש כבוד או תמורה, וזה מה שמלמדים בעל הסולם, הרב שיינברגר וקבוצות כמו חב"ד שמחברות את עם ישראל. אהבה עצמית זה בסדר כשמתחילים, כמו ילד רוחני, אבל להיתקע שם מביא לקליפת עמלק שמפרידה מהכלל.
רש"י אומר על "וישמע יתרו" ששמע "שמועה טובה" וגם על מלחמת עמלק, בנוסף ליציאת מצרים וקריעת ים סוף. למה בעשרת הדיברות כתוב "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" ולא "שבראתי שמיים וארץ", שיותר מראה את גדלות ה'? כי התורה רוצה להראות השגחה אישית עלינו, לא רק את הבריאה הכללית. יציאת מצרים הייתה גילוי גדול – ה' התגלה לתחתונים במקום הכי נמוך, בניגוד לשמיים וארץ שמרגישים רחוקים כשאתה בקליפות. זה כמו מיליונר: להעריך אותו מרחוק זה לא כמו שהוא מתחבר אליך ומשקיע בך – ככה יציאת מצרים קירבה את ה' לעם. אבל היציאה לא תיקנה את עמלק, אז יתרו בא ללמוד ממשה איך לנצח אותו.
פורים ממשיך את התיקון הזה. מחיית עמלק מביאה שמחה כי היא מסלקת ספקות באמונה. כתוב "היש ה' בקרבנו אם אין", ואחר כך "ויבוא עמלק" – הרב נחמן אומר ש"אסיאני" מהנחש זה "היש עין", ספק שמביא רצון לקבל. השמחה של פורים מתגברת על זה, ו"קיימו וקיבלו" נעשה מאהבה. ביום כיפור יש אור חוכמה של מחילה עם חמש תפילות ועינויים, אבל הוא נגמר בסוכות עם חסדים – שם ענני הכבוד שומרים מפני עמלק. הלבנה היא משל למלכות: היא מקבלת אור מהשמש, ו-30 הימים שלה מחולקים לשלושה קווים – חסד, גבורה, תפארת. ביום 14 היא מלאה, אבל מתמעטת כדי שהקליפות לא ייקחו יותר מדי. ככה אסתר מאירה בפורים, אבל רק מ-11 עד 15 באדר, שלא יחטפו ממנה הקליפות.
ביום כיפור, אור החוכמה הופך זדונות לזכויות, כמו ב"עד דלא ידע" של פורים שמאחד ארור וברוך. שם ה' (הוי"ה) והכסא לא שלמים כל עוד עמלק קיים – חסרות האותיות ו"ק וא', שישתלמו כש"השכינה תחזור לציון". שאול השאיר את אגג חי כי ראה בנבואה את פורים, אבל שמואל תיקן אותו – מלך צריך לפעול מהכתר ולשנות טבע בתפילה. צריך לעבוד על חיבור לכלל בלי אנוכיות, למחות את עמלק ולגלות את האחדות האלוקית במהרה.
Summary of Kabbalah Lesson (English Translation)
Adar brings joy because "when Adar enters, we increase in joy," since it’s a time of judgment, but Israel fixes it with faith and bestowal. Adar, the 12th month, naturally leans toward separation and difficulty, so the joy is a spiritual correction. This lesson is for the healing of Rabbi Mordechai Scheinberger ben Sarah, the soul elevation of Mira bat Chana, and the swift return of the hostages. We’re learning from Rabbi Yehuda Brandwein’s "Tzemach Hashem L’Tzvi" about Parshat Zachor and Purim, hoping to succeed with God’s help.
The main focus is "Remember what Amalek did to you." The word "to you" matters because it shows Amalek fights against "Love your neighbor as yourself," the Torah’s core per Hillel. Amalek is self-love that creeps into the collective, not giving freely to others. Its acronym means "to receive for oneself," a tough klipah against unconditional love—loving without expecting anything back. Most people, 99%, can’t do this because our nature, "the heart’s inclination is evil from youth," pulls us to receive. The Torah, especially its inner parts—Kabbalah and Chassidut—gives us strength to overcome it.
Balak and Balaam are examples: their names tie to Amalek per the Zohar, through gematria and final letters. They said they served God, but it was all for themselves, as explained in a lesson on Parshat Balak. Amalek is a high klipah that hit Israel right after the Exodus, against Moses, and it’s the opposite of loving others. If you hate someone because "the check bounced"—you didn’t get something back—it’s not free love, just wanting to receive. To fix Amalek, we need pure bestowal, no honor or reward, as taught by the Baal HaSulam, Rabbi Scheinberger, and groups like Chabad uniting Israel. Self-love is fine when starting, like a spiritual child, but staying there brings Amalek’s klipah, cutting you off from the collective.
Rashi says on "Jethro heard" that he heard "good news" and about Amalek’s war, beyond the Exodus and sea splitting. Why do the Ten Commandments say "I am the Lord your God who brought you out of Egypt" and not "who created heaven and earth," which shows more greatness? Because the Torah stresses personal providence, not just general creation. The Exodus was a huge revelation—God appeared to the lowest in their low place, unlike heaven and earth, which feel far when you’re in klipot. It’s like a millionaire: admiring him from afar isn’t like him connecting and investing in you—that’s how the Exodus brought God close. But it didn’t fix Amalek, so Jethro came to learn from Moses how to beat it.
Purim keeps fixing this. Wiping out Amalek brings joy by clearing faith doubts. It says "Is the Lord among us or not?" then "Amalek came"—Rabbi Nachman says "asi’ani" from the serpent is "ha’yesh ayin," doubt feeding self-interest. Purim’s joy beats this, and "they upheld and accepted" came from love. Yom Kippur brings chochmah’s light of forgiveness with five prayers and afflictions, but it’s finished in Sukkot with chesed—the Clouds of Glory shield from Amalek. The moon mirrors malchut: it takes light from the sun, and its 30 days split into three lines—chesed, gevurah, tiferet. On day 14, it’s full but shrinks so klipot don’t grab too much. Esther shines in Purim, but only from the 11th to 15th of Adar, keeping klipot from stealing.
On Yom Kippur, chochmah turns sins to merits, like Purim’s "until he doesn’t know," uniting cursed and blessed. God’s name (Havaya) and throne aren’t whole while Amalek’s around—vav, kuf, and aleph are missing, completed when "the Shechinah returns to Zion." Saul spared Agag, seeing Purim in prophecy, but Samuel fixed it—a king must act from keter, changing nature via prayer. We need to work on connecting to the collective without egoism, erasing Amalek and revealing divine unity soon.
לא תבשל גדי בחלב אמו
ראשית בכורי אדמתך תביא בית יהוה אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו
סיכום שיעור קבלה
שאלו למה לא מערבבים בשר וחלב, וזה קשור אולי לפרשת משפטים, אבל נסביר את זה עכשיו. קודם נבהיר נקודה כללית: ה' הוא לא נברא, אלא הכוח שלו הוא היחיד ששולט בעולם. כל מה שנראה כאילו יש כוחות אחרים – טוב או רע – זה אשליה. אם נתחבר לזה, נגיע למצב של שלמות. עצלות היא השגחה פרטית, אבל בעולם העשייה, בתחתית, רואים "אין עוד מלבדו". זה בכוונה ככה, כדי שיהיה לנו מקום להשתתף בתיקון מהצד שלנו.
עכשיו לעניין בשר וחלב. יש כמה הסברים, אבל נתחיל מהבסיס. אם אכלת חלב, מותר לאכול בשר אחר כך, כי הסדר הוא קודם חסדים ואז חוכמה – קודם כלים זכים, ואחר כך כלים גסים. חלב מייצג כלים זכים, עדינים, ובשר מייצג כלים גסים, עבים. כשאוכלים חלב קודם, מושכים אור זך אבל עדין, שמתאים לכלי הזה, וזה כמו קטנות – מדרגה ראשונית. אחר כך, כשאוכלים בשר, הכלים הגסים מאפשרים למשוך אור גבוה יותר, כי יש כבר בסיס חזק יותר. זה סדר טבעי של גדלות, שבו הכלים מתפתחים בהדרגה.
אבל אם אכלת בשר קודם, ואז תאכל חלב, זה בעייתי. אחרי בשר, הכלים כבר גסים, ואם תמשוך חלב – שמייצג אור זך וגבוה מאוד – תקבל אור חזק מדי לכלי הגס שכבר יש לך. זה כמו שבירת כלים: האור הגבוה נמשך לכלי שלא מתאים לו, והכל מתפרק. לעומת זאת, כשמתחילים מחלב, האור מתאים לכלי הזך, ואחר כך הבשר מוסיף כוח משיכה גדול יותר, אבל בצורה מסודרת. זה חוק של כלים ואורות בקבלה – הכלי קובע את האור שתקבל. כלי זך מושך אור עדין, וכלי גס מושך אור חזק יותר, אבל צריך להתחיל מהזך כדי שהכל יעבוד נכון.
לכן יש סדר: חלב ואחר כך בשר זה בסדר, כי זה הולך מקטנות לגדלות. אבל אם אכלת בשר ואז חלב, האור הזך של החלב נמשך לפי הכלים הגסים של הבשר, וזה לא עובד – זה כאילו מושכים אור גבוה מדי לכלי לא מתאים. בגלל זה מפרידים, ובהלכה קובעים שש שעות המתנה אחרי בשר, כי זה זמן ההתעכלות, זמן החלוקה בין גאות לשפל. יש מנהגים שונים, ויש מקילים לחמש שעות אם זה נוגע לביטול תורה, אבל העיקר הוא הרעיון התודעתי, לא רק הגשמי. אנחנו עובדים דרך הגשמיות, אבל זה לא רק על חלב ובשר פיזיים.
חלב מסמל מוחין אלוקיים גבוהים, כמו שכתוב שהתורה נקראת חלב – זה אור זך מאוד. בשר מסמל כלים גסים יותר, שקשורים לחוכמה אחרי החסדים. הסדר של קטנות לגדלות הוא טבעי ובריא, אבל אם כבר נמצאים בגדלות (בשר) ומושכים חלב, זה מסוכן – האור הגבוה יכול לשבור את הכלים. לעתיד לבוא, אולי נוכל לערבב חלב ובשר, כי יהיה לנו כוח לעמוד בזה, אבל יש בשר וחלב שלעולם לא יתערבבו – הבורא נשאר בורא והנברא נשאר נברא. כחומר, הם לא מתערבבים, כי להגיד שהבורא הוא נברא זה עבודה זרה. אבל כקטנות וגדלות, יש דרך לחבר ביניהם בצורה רוחנית נכונה.
**Summary of Kabbalah Lesson (English Translation)**
They asked why we don’t mix meat and dairy, maybe it’s tied to Parshat Mishpatim, so let’s explain it. First, a general point: God isn’t a created being; His power is the only real force controlling the world. Anything that seems like other forces—good or evil—is an illusion. If we connect to this, we reach a perfect state. Providence is personal, but in the world of action, at its lowest level, we see "there is none besides Him." It’s set up this way on purpose, so we have a role in fixing things from our side.
Now about meat and dairy. There are a few angles, but let’s start basic. If you eat dairy, you can eat meat afterward because the order is chesed (kindness) first, then chochmah (wisdom)—pure vessels first, then coarse ones. Dairy represents pure, refined vessels, and meat represents coarse, thick vessels. When you eat dairy first, you draw a pure but gentle light that fits the vessel, like a state of smallness, an initial stage. Then, if you eat meat, the coarser vessels let you draw a higher light because you’ve built a stronger foundation. This is a natural progression to greatness, where vessels develop step by step.
But if you eat meat first and then dairy, it’s a problem. After meat, your vessels are coarse, and if you draw dairy—which is pure, very high light—you’ll get a light too strong for the coarse vessel you’ve got. It’s like breaking vessels: the high light gets pulled into a vessel that can’t handle it, and it falls apart. If you start with dairy, though, the light matches the pure vessel, and then meat adds more pulling power, but in an orderly way. This is a rule in Kabbalah about vessels and lights—the vessel decides the light you receive. A pure vessel draws gentle light; a coarse one draws stronger light, but you have to start with the pure one for it to work right.
So, the order matters: dairy then meat is fine because it goes from smallness to greatness. But if you’ve eaten meat and then pull dairy, the pure light of dairy comes through the coarse meat vessels, and it doesn’t work—it’s like pulling high, pure light into a coarse vessel, which is forbidden. That’s why we separate them, and halacha sets six hours after meat because that’s digestion time, the shift between high and low tides. Some customs vary, and some allow five hours if it’s about not interrupting Torah study, but the point is the concept, not just the physical. We work through the physical, but it’s not only about literal dairy and meat.
Dairy symbolizes high divine intellect, like the Torah called milk—it’s very pure light. Meat is coarser vessels, tied to wisdom after kindness. The order of smallness to greatness is natural and safe, but pulling dairy after meat when you’re already in greatness is risky—the high light can break the vessels. In the future, maybe we’ll mix dairy and meat because we’ll have the strength for it, but some meat and dairy never mix—the Creator stays Creator, the created stays created. As matter, they don’t blend, because saying the Creator is created is idolatry. But as smallness and greatness, there’s a way to connect them spiritually, correctly.
—
אם יש משהו נוסף שתרצה להוסיף או לשנות, אני כאן!
לא תבשל גדי בחלב אמו
ראשית בכורי אדמתך תביא בית יהוה אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו
סיכום שיעור קבלה
מדברים על "לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני" מפרשת יתרו, ובעל שם טוב מסביר את זה יפה: אם מאמינים שיש כוחות אחרים חוץ מה', זה כאילו לוקחים כוח מהשם יתברך, שמכונה "אלוקים", וזה עבודה זרה. בעל הסולם מביא את זה גם, וההסבר עמוק וחזק. כוחות אחרים זה כמו רצון לקבל לעצמו, ואילו הכוח של הבורא הוא להשפיע. יש שני הסברים: הראשון, השוואת הצורה – להתאים את עצמנו לבורא; השני, "אין עוד מלבדו" – הבורא הוא הכל, הכוח היחיד שמנהל את העולם. ה' לא נברא, הוא בורא, והנברא לא בורא – זה חידוש. הרבה אנשים טועים ומערבבים בורא ונברא, וזה עבודה זרה, כמו לערבב בשר וחלב.
למה לא מערבבים בשר וחלב? אולי זה קשור לפרשת משפטים, אבל נסביר את זה עכשיו. קודם נבהיר עיקרון: ה' הוא לא נברא, הכוח שלו הוא היחיד ששולט. כל מה שנראה כאילו יש כוחות אחרים – טוב או רע – זו אשליה. אם נתחבר לזה, נגיע למצב טוב. באצילות ההשגחה הפרטית גלויה, אבל בעולם העשייה, בתחתית, היא מוסתרת – לא רואים אותה. זה בכוונה, כדי שיהיה לנו מקום לעבוד ולגלות את "אין עוד מלבדו" בעצמנו.
עכשיו לבשר וחלב. יש כמה הסברים, אבל נתחיל מהבסיס. אם אכלת חלב, מותר לאכול בשר אחר כך, כי הסדר הוא חסדים ואז חוכמה – כלים זכים קודם, ואחר כך כלים גסים. חלב זה כלים זכים, עדינים, ובשר זה כלים גסים, עבים. כשאוכלים חלב קודם, מושכים אור זך ועדין שמתאים לכלי הזה, וזה קטנות – שלב ראשון. אחר כך, כשאוכלים בשר, הכלים הגסים מאפשרים למשוך אור גבוה יותר, כי יש כבר בסיס חזק יותר. זה סדר טבעי של גדלות, שבו הכלים מתפתחים בהדרגה ומתאימים לאורות גדולים יותר.
אבל אם אכלת בשר קודם ואז חלב, זה לא עובד. אחרי בשר, הכלים כבר גסים, ואם תמשוך חלב – שזה אור זך וגבוה מאוד – תקבל אור חזק מדי לכלי הגס שיש לך. זה כמו שבירת כלים: האור הגבוה נמשך לכלי שלא יכול להחזיק אותו, והכל נשבר. לעומת זאת, אם מתחילים מחלב, האור מתאים לכלי הזך, ואחר כך הבשר מוסיף כוח למשוך אור גדול יותר, אבל בצורה מסודרת שלא שוברת כלום. זה חוק של כלים ואורות בקבלה – הכלי קובע איזה אור תקבל. כלי זך מושך אור עדין, וכלי גס מושך אור חזק, אבל צריך להתחיל מהזך כדי שהתהליך יהיה נכון.
לכן הסדר חשוב: חלב ואחר כך בשר זה בסדר, כי זה עולה מקטנות לגדלות. אבל אם אכלת בשר ואז תמשוך חלב, האור הזך של החלב נמשך לפי הכלים הגסים של הבשר, וזה לא מתאים – זה כמו למשוך אור גבוה וטהור לכלי גס, וזה אסור. בגלל זה מפרידים, ובהלכה קובעים שש שעות אחרי בשר, כי זה זמן ההתעכלות, החלוקה בין גאות לשפל. יש מנהגים שונים, ויש שמקילים לחמש שעות אם זה קשור לביטול תורה, אבל העיקר הוא התודעה, לא רק הגשמי. אנחנו עובדים דרך הגשמיות, אבל זה לא רק על חלב ובשר פיזיים. חלב מסמל מוחין אלוקיים גבוהים – התורה נקראת חלב, כמו שמביאים ממאור עיניים של רבי יעקב – ובשר זה כלים גסים יותר, חוכמה אחרי חסדים.
הסדר של קטנות לגדלות הוא טבעי ובריא, אבל אם כבר בגדלות (בשר) ומושכים חלב, זה מסוכן – האור הגבוה יכול לשבור את הכלים. לעתיד לבוא, אולי נוכל לערבב חלב ובשר כי יהיה לנו כוח לעמוד בזה, אבל יש בשר וחלב שלעולם לא יתערבבו – הבורא נשאר בורא והנברא נשאר נברא. כחומרים, הם לא מתערבבים, כי להגיד שהבורא הוא נברא זה עבודה זרה. אבל בדבקות, בצורה רוחנית, אפשר לחבר ביניהם, וזה משהו אחר לגמרי.
**Summary of Kabbalah Lesson (English Translation)**
We’re talking about "You shall have no other gods before Me" from Parshat Yitro, and the Baal Shem Tov explains it nicely: if you believe there are other forces besides God, it’s like taking power away from the Holy One, called "Elohim," and that’s idolatry. The Baal HaSulam brings this too, and it’s a deep, strong explanation. Other forces mean wanting to receive for yourself, while God’s force is to bestow. There are two explanations: first, aligning your form with the Creator; second, "there is none besides Him" – the Creator is everything, the only force running the world. God isn’t created, He’s the Creator, and the created doesn’t create – that’s the innovation. Lots of people mix up Creator and created, and that’s idolatry, like mixing meat and dairy.
Why don’t we mix meat and dairy? Maybe it’s tied to Parshat Mishpatim, but let’s explain it now. First, a principle: God isn’t created, His power is the only one in charge. Anything that looks like other forces – good or evil – is an illusion. If we connect to this, we’ll be in a good state. In Atzilut, personal providence is clear, but in the world of Asiyah, at the bottom, it’s hidden – you don’t see it. That’s on purpose, so we have room to work and uncover "there is none besides Him" ourselves.
Now to meat and dairy. There are a few angles, but let’s start with the basics. If you eat dairy, you can eat meat afterward because the order is chesed then chochmah – pure vessels first, then coarse ones. Dairy is pure, refined vessels, and meat is coarse, thick vessels. When you eat dairy first, you draw a pure, gentle light that fits the vessel, and that’s smallness – the first stage. Then, when you eat meat, the coarse vessels let you draw a higher light because you’ve got a stronger base. It’s a natural order of greatness, where vessels grow step by step to match bigger lights.
But if you eat meat first and then dairy, it doesn’t work. After meat, your vessels are coarse, and if you draw dairy – which is very pure, high light – you’ll get a light too strong for the coarse vessel you have. It’s like breaking vessels: the high light gets pulled into a vessel that can’t hold it, and it all breaks. If you start with dairy, though, the light fits the pure vessel, and then meat adds power to draw a bigger light, but in an orderly way that doesn’t break anything. It’s a Kabbalistic rule of vessels and lights – the vessel decides what light you get. A pure vessel draws gentle light, a coarse one draws strong light, but you’ve got to start with the pure one for it to go right.
So, the order matters: dairy then meat is fine because it goes from smallness to greatness. But if you’ve eaten meat and then draw dairy, the pure light of dairy comes through the coarse meat vessels, and it doesn’t fit – it’s like pulling high, pure light into a coarse vessel, and that’s forbidden. That’s why we separate them, and halacha sets six hours after meat because that’s digestion time, the shift between high and low tides. Some customs vary, and some allow five hours if it’s about not interrupting Torah study, but the point is the consciousness, not just the physical. We work through the physical, but it’s not only about literal dairy and meat. Dairy symbolizes high divine intellect – the Torah’s called milk, as brought from Maor Einayim by Rabbi Yaakov – and meat is coarser vessels, wisdom after kindness.
The order of smallness to greatness is natural and safe, but pulling dairy after meat when you’re already in greatness is risky – the high light can break the vessels. In the future, maybe we’ll mix dairy and meat because we’ll have the strength for it, but some meat and dairy never mix – the Creator stays Creator, the created stays created. As materials, they don’t blend, because saying the Creator is created is idolatry. But in spiritual clinging, they can connect, and that’s something else entirely.
