מאמרי הסולם

חכמת הקבלה

Your message draws deeply from the teachings of Rabbi Baruch Shalom Ashlag (Rabash), the son of Baal HaSulam (Rabbi Yehuda Ashlag), and integrates insights from Kabbalistic thought, particularly the concepts of "equivalence of form" (Dvekut) and the "purpose of creation." Let me provide a concise summary and reflection on the core ideas presented, as derived from Rabash’s writings and the broader Kabbalistic tradition, while addressing the spiritual process you’ve outlined.

Rabash teaches that the ultimate purpose of creation is for the Creator to benefit His creatures, an act of pure benevolence. However, this benefit cannot be fully revealed until humanity achieves "equivalence of form" with the Creator—meaning aligning our inherent desire to receive with the Creator’s nature of bestowal. Until this alignment occurs, the goodness remains concealed, and people experience life as a state of deficiency, pain, and existential questioning. This concealment is intentional, as it pushes individuals to seek meaning beyond fleeting pleasures or material rewards, a process Rabash describes as "raising one’s head" above the mundane flow of existence.

The parable of the gold and silver illustrates a key Kabbalistic principle: the Creator’s "conditions" (e.g., spiritual work, Torah, and commandments) are not for His benefit but for ours. Like the friend who must bring sacks to receive treasure, we must develop "vessels"—spiritual capacities—through effort and faith to receive the intended good. This work often feels counterintuitive because human nature is rooted in self-interest (the desire to receive for oneself), whereas true divine service requires acting "not for the sake of reward" (Lishma)—a shift to bestowal that contradicts our egoistic inclinations.

Rabash emphasizes that this shift is arduous "work" precisely because it lacks immediate compensation visible to the body or ego. The body resists, complains, and perceives divine providence as harsh, yet this resistance is part of the refinement process. What’s missing, as you note, is faith—specifically, "faith above reason," a belief that transcends sensory perception and intellectual justification (what you call a "Matrix-like perception"). This faith enables one to trust that the effort to bestow, even when unrewarded in a tangible sense, builds the vessels necessary for receiving divine abundance.

The Torah and commandments, in this view, are tools of refinement (as implied by "merit" or *zekhut*), granting the strength to cultivate faith and love. Each act of bestowal, even if imperfectly motivated, contributes to a cumulative spiritual vessel. Over time, through persistent effort, one attains a state where the concealed goodness—the purpose of creation—becomes revealed, transforming suffering into meaning and connection with the divine.

Your closing invocation of "Israel" (Yashar-El, "straight to God") ties this to a collective aspiration, aligning with Rabash’s teachings that individual and communal refinement are interconnected. The process is both personal and universal, aiming for a revelation of light, faith, and godliness.

If you’d like, I can delve deeper into specific aspects—such as the role of "bread of shame" (Nahama d’Kisufa), the dynamics of faith above reason, or how Rabash’s insights build on Baal HaSulam’s work. Let me know how I can assist further!

—

משמעות החיים על פי תובנות מהכתבים של הרב ברוך שלום אשלג (הרב"ש), בנו של בעל הסולם, עם תוספת תובנות מחכמת האמת וההוראה הפנימית הקלאסית. ידוע שעבודתנו, שבה עלינו לשאוף בכל דרך אפשרית, היא להשיג השתוות הצורה, הנקראת "דבקות". רק אז יוכל מטרת הבריאה – להיטיב לנבראיו – להתגלות. כל עוד הנבראים לא השיגו את כלי ההשתוות בצורה, מטרת הבריאה אינה יכולה להתגלות לכולם ונשארת חבויה. עלינו להאמין מעל הדעת, מעבר לתפיסה דמוית "מטריקס", שכוונת הבורא היא להיטיב. מה שמתגלה לכולם סותר את הטוב הזה – כל אחד חש תמיד חוסר במשמעות חייו, חי עם תלונות על ההשגחה האלוקית, ומתקשה לומר שהוא נהנה מהחיים ולהכריז "ברוך השם". במילים אחרות, קשה להכיר בכך שהבורא מתייחס אלינו בטוב ובחסד. האדם חי במצב מתמיד של חסר וכאב. כאשר הוא מתחיל לחשוב על מטרת החיים, הוא אינו רואה בהם משמעות. איזה תועלת הוא מפיק תוך כדי סבל קרבות החיים? רק כאשר הוא טועם מעט הנאה, ההנאה משכרת אותו, הוא מאבד את שיקול דעתו ושוכח לחשוב על מטרת החיים. אך כאשר ההנאה נעלמת, הוא חוזר מיד להרהר במשמעות החיים.

כאשר לאדם אין מזון – כלומר, אין לו דרך לקבל הנאה – וכאשר הוא אינו חש שום הנאה, הוא מתחיל לחשוב על מטרת החיים. הוא שואל את עצמו: מה הטעם בחיי? מדוע נולדתי? האם מטרת הבריאה היא ליצור יצורים שיסבלו כאב וייסורים? מצב זה, שבו אדם בוחן את מטרת החיים, נקרא "להרים את הראש" מעל זרם החיים הנוכחי. בעוד יצורים אחרים נסחפים בלי לחשוב על מהותם, הוא, עקב חוסר ההנאה, מרים את ראשו כדי להביט במטרת החיים. אז הוא שומע, כמו קול מן השמיים, שהעולם נברא במטרה להיטיב לנבראיו. "יכולתי לטעום מהטוב הזה", נאמר לו דרך ספרים וחכמים, שיש תנאים להשגת הטוב הזה, הנקרא מטרת הבריאה. הבורא דורש שתנאים אלה יתקיימו לפני מתן הטוב וההנאה. אולם, זה לא מפני שהבורא זקוק לתנאים אלה לטובתו – זה שונה ממוכר שקובע תנאים לטובתו האישית. חלילה שהבורא יסבול מחסרון כלשהו שדורש מהנבראים למלא את תנאיו, כפי שכתוב: "אם צדיק אתה, מה אתה נותן לו?". התנאים שהבורא קובע הם אך ורק לטובת האדם.

ניתן להבין זאת דרך משל: אדם אומר לחברו, "אני רוצה לתת לך הרבה זהב וכסף, אבל בתנאי אחד, אחרת לא תקבל כלום". החבר שואל, "מה אתה דורש לפני שתיתן לי את הזהב והכסף?". הוא עונה, "הבא שקים גדולים וקטנים שתוכל למלא בזהב וכסף. דע שאין מצדי שום הגבלה על הכמות – כמות הזהב והכסף תלויה רק בהגבלתך. אני אמלא בדיוק את כל הכלים שתביא, לא פחות ולא יותר. זה התנאי שלי". ברור שכאן התנאים אינם לטובת הנותן, אלא לחלוטין לטובת המקבל. כך גם בעבודה האלוקית – הדרישות של הבורא הן אך ורק לטובת האדם. אף שבתחילה האדם חושב שהן לטובת הבורא, מאחר שהאדם נברא עם רצון לקבל, הוא אינו יכול להבין דבר שאינו נראה לו כמועיל לעצמו. כשאומרים לו לעבוד למען הבורא ולמען הזולת ולא לטובתו האישית, תודעת הגוף שלו וקליפותיה מתנגדות. אך זו עבודתנו – ללכת נגד טבענו – וזה נקרא "עבודה בניגוד".

כאשר אדם עובד ומרגיש תמורה לטובתו האישית בתורה ובמצוות חיצוניות, הוא אינו חש בכך כעבודה שממנה הוא רוצה לברוח עקב גאווה. כאשר אדם מרגיש שהוא מקבל משהו ללא תמורה, עולה עניין "נהמא דכסופא" (לחם הבושה), והוא חש בושה לקבל. לכן, אדם אינו מתלונן על הצורך לעבוד, אלא על כך שהוא מקבל פחות תמורה ממה שהוא חושב שמגיע לו. אנו מוצאים שזו אינה עבודה אמיתית כאשר אדם יודע שיקבל תמורה. לעומת זאת, עבודה אלוקית אמיתית שלא לשמה נקראת "עבודה", מפני שהיא דורשת לעבוד ללא תמורה, לא למען קבלת שכר. זה אינו בטבע שלנו, ולכן זה נקרא "עבודה". ואכן, במצב זה הבורא מסתיר הכל מהאדם, ולכן הגוף מתנגד לעבודה כזו, ותמיד יש תלונה נגד הבורא על כך שהוא נותן עבודה קשה כל כך שסותרת את טבענו. אך זה חלק מתהליך הזיכוך והטיהור של האדם.

כל זה מתחיל כאשר אדם נכנס לדרך האמת ומתחיל לעבוד שלא לשמה. מה חסר לנו כדי שנוכל לעבוד כדי להשפיע? דבר אחד – אמונה. למרות שאיננו רואים זאת מיד והגוף מראה לנו אחרת, אם נשאף להאמין שעבודתנו להשפיע היא לטובתנו, נבין שאנו זקוקים לשקים האלה, כמו במשל, שהם כלינו לקבלת הטוב וההנאה. השקים הם כמו אהבה – התורה נותנת לאדם את כוח האמונה, אך עליו לכוון לכך, לרצות לזכות לאור התורה, לא לדמיונות חיצוניים ולתמורות גשמיות. כל פעולה שמיועדת להשפיע, או לפחות מכוונת לכיוון זה, יוצרת חלק מהכלי הראוי לקבל שפע. כל פעולה מוסיפה לחשבון שלם עד ליצירת כלי שלם המתאים לקבלת האור. דרך תהליך של זיכוך רוחני, אדם לומד לאן לכוון את תודעתו, כפי שאומר רבי עני: "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות". "לזכות" מלשון זיכוך. יהי רצון שנזכה לגילוי אור האמונה והאהבה ולהשגת האלוקות, אמן.

עמדו עם ישראל, תמכו בישראל – השם "ישראל" פירושו "ישר לאל". אני הרב הידוע כ"רבי קבלה למתחילים". אנא שתפו את הסרטון, הגיבו ותנו לו לייק כדי לעזור להפיץ את הידע לציבור. אודה לכם מאוד אם תירשמו כחברי ערוץ ביוטיוב שלי כדי לתמוך, לסייע ולהשתתף בהפצת תוכן זה לטובת רבים. בנוסף, הצטרפו לערוץ הטלגרם שלי כדי שלא תפספסו שום תוכן. ברכות והצלחה לכולכם, אמן.

חכמת הקבלה – בינה מלאכותית ai

קבלה – חכמת הקבלה

תורת החסידות – אברהם אבינו

1. "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים": הזוהר מבחין בין היצר הרע, הנקרא "מלך זקן וכסיל" בשל נוכחותו הקבועה והבלתי משתנה, לבין היצר הטוב, "ילד עני וחכם", המתעורר בגיל 13 ומתחדש תמיד כמו הלבנה.
2. גיל 13: לא רק שלב ביולוגי, אלא אבן דרך רוחנית ותודעתית, המייצגת דרגה רוחנית גבוהה לעומת מצב האנושות הרגיל.
3. זקן בא בימים: אברהם עבר ימים רבים של עליות וירידות רוחניות; הימים מסמלים עליות, והלילות ירידות, כאשר כל עלייה מחדשת את העבודה הרוחנית.
4. התפתחות אברהם: הזקנה משקפת הצטברות חוויות, תובנות וחידושים, בניגוד ליצר הרע ה"זקן" והקפוא, ומדגישה את צמיחתו דרך אתגרים.
5. שלטון המלכות: הזוהר מסביר ש"עץ טוב ורע" מוביל את האדם דרך עליות וירידות כדי לזכך את כלי הקבלה שלו; עלייה היא "יום" חדש, וירידה היא "לילה".
6. תכלית התהליך: עליות וירידות מלמדות את חשיבות הקשר עם הבורא; האור מוערך דרך החושך, והמרחק מגביר את הכמיהה לקרבה.
7. התבגרות רוחנית: כשה"תינוק הרוחני" מתחיל לעסוק בתורה ומצוות כדי להתעלות מעל אהבה עצמית ולחזק את ההשפעה, הוא נקרא "נער" בשל הצורך בחידוש יומי באמונה, כמו הלבנה.
8. כוח הבורא: העבודה הרוחנית נשענת על כוח מהבורא, לא על כוח עצמי, ולכן דורשת חידוש אמונה יומי, ככתוב "הַיּוֹם הַזֶּה צִוָּךְ ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים כו, טז).
9. לקח הירידות: גם הירידות הן חלק מהתהליך, ממתיקות את האור ומאפשרות להעריך אותו כמתנה שערך נחשף רק דרך הכרה עמוקה.

and Abraham was old advanced in days

insights from the writings of

rabash the son of Bal Hassam with

additional interpretations from the

wisdom of cabala the Zohar distinguishes

between the evil

inclination referred to as the old and

foolish King due to its constant and

unchanging presence in a person's life

and the good inclination referred to as

the poor but wise child the good

inclination is considered new to a

person as it begins to awaken only at

the age of 13 and it is characterized by

constant renewal like the moon the age

of 13 is not merely biological it is a

spiritual and conscious Milestone more

than that it symbolizes a very high

level of spirituality compared to the

ordinary state of humanity old advanced

in days describes Abraham as someone who

had undergone many days of spiritual

asense and asense in his work the days

symbolize

asense while the knights symbolized

ascents each Ascent renews the spiritual

work unlike the evil inclination which

is old in the sense of being stagnant

and

unchanging Abraham's old age reflects

the accumulation of

experiences insights and Innovations

this phrase emphasizes his Spiritual

Development and his ability to grow

through challenges the Zohar explains

that the governance of

malut referred to as the tree of Good

and Evil leads a person through a sense

and descents to refine their vessels of

reception each Ascent is considered a

new day and each descent is considered a

night this process is designed to help a

person understand the importance of

their connection with the Creator by

experiencing both distance and

closeness as light is appreciated

through darkness when the spiritual

infant within a person matures exits the

first grade and begins to actively

engage in Torah and mitzvot with the

goal of transcending self-love purifying

their desire to receive and

strengthening their attribute of bestow

they are considered a youth this is

because they require daily renewal in

their work of Faith like the constantly

renewing Moon the person does not act

from their own power but from the

strength received from the Creator

therefore spiritual work requires

renewed Faith each day as stated in the

verse this day the Lord your God

commands you to do them Deuteronomy

26:16 a person learns that even the

descents are part of the process leading

them to appreciate the light like a gift

whose True Value is only understood

after it is deeply recognized old

advanced in days teaches us about human

spiritual work in this world the

accumulation of experience and constant

renewal through confronting asense and

desense

קבלה

1. "רבות רעות צדיק" (תהילים לד, כ): הזוהר הקדוש מפרש שהייסורים של הצדיק אינם עונש, אלא סימן שהבורא חפץ בו, ומתוכם הוא ניצל.
2. שאלת הייסורים: אם הבורא מציל את הצדיק, מדוע הוא סובל מלכתחילה, ומה מטרת הקשיים הללו?
3. עבודת הצדיק: הצדיק שואף להתעלות מעל טבעו – הרצון לקבל לעצמו – ולהפוך כלי קבלה לכלי השפעה, להשיג השתוות צורה עם הבורא.
4. התנגדות הטבע: הגוף, המייצג את הרצון לקבל, מתנגד לשינוי זה ומעורר מכשולים כשהצדיק פועל בטהרת הכוונה.
5. מקור הייסורים: היצר הרע מתגבר ושואל "מה העבודה הזו לכם?", וזו הסיבה לסבלו של הצדיק.
6. תכלית הייסורים: הרע נחשף בהדרגה לפי יכולת ההתמודדות; חשיפה מלאה תהיה בלתי נסבלת, ולכן הסבל מאפשר צמיחה רוחנית.
7. עזרה אלוקית: הייסורים הם כלי לבקשת סיוע מהבורא, ככתוב "בא לטהר – מסייעים לו", והעזרה מגיעה כדרגה רוחנית גבוהה יותר.
8. תהליך מתמשך: הצדיק רואה עצמו תמיד כחצי זכאי וחצי חייב; ככל שדרגתו עולה, היצר מתחדש ומתגבר, דורש התמודדות עמוקה יותר.
9. בניית הכלים: הצדיק בונה כלי על ידי זיהוי הטוב (ימין) והרע (שמאל); רק כשהכלי שלם, הבורא ממלא אותו באור, כעובר שמוכן להיוולד.

חכמת הקבלה 1. חלום יעקב ואמונה: הרב ברוך שלום אשלג (הרב"ש) מפרש שיעקב התנה את הבטחות הבורא בהתחייבות – אם יתקיימו, יפך את האבן למצבה, בית אלוקים.
2. אמונה למעלה מהדעת: יעקב שם את האבן תחת ראשו, מסמל שהאמונה קודמת לשכל; היא היסוד לכל מעשיו, גם בזמני גדלות רוחנית.
3. מטרת הבריאה: הבורא רוצה להיטיב לנבראים, אך הטוב האמיתי הוא גילוי אלוקי דרך תורה ומצוות, לא הנאות גשמיות.
4. הצמצום: האור האלוקי הוסתר כדי לאפשר לאדם לפעול מתוך רצון להשפיע, לא לקבל, וכך לבנות כלים ראויים לשפע.
5. העולם כחלום: העולם דומה לחלום שבו הכל תלוי בפרשנות – כוונות ומעשים; פעולה להשפיע ולדבוק בבורא מכינה כלים לשפע, בעוד אנוכיות מובילה להפך.
6. "אברא כדברא": אני בורא כדברי – העבודה הרוחנית מתמקדת בטיפוח רצון להשפיע דרך לימוד תורה ועזרה אלוקית.
7. מאמץ אנושי: יש להשקיע מאמץ רב לשנות את הטבע האגואיסטי ולהידמות לבורא בתכונת ההשפעה.
8. יסוד האמונה: האמונה חייבת להישאר יציבה לאורך כל הדרך, בכל מצב רוחני.

—

חלום יעקב כסמל לאמונה יציבה: הרב ברוך שלום אשלג, בנו של בעל הסולם, מפרש את חלום יעקב בספר בראשית (פרק כח) כשיעור עמוק על חשיבות האמונה בעבודה הרוחנית. יעקב, בדרכו לחרן, לוקח אבן ומניח אותה תחת ראשו כשישן, ובראותו את חלום הסולם – שבו מלאכי אלוקים עולים ויורדים – הוא נודר נדר: אם הבורא ישמור עליו, יספק את צרכיו וישיב אותו בשלום לארץ אביו, הוא יקדיש את האבן למצבה ויהפוך אותה ל"בית אלוקים". הרב"ש רואה בנדר זה לא חוסר אמון, אלא ביטוי של מחויבות עמוקה. האבן תחת הראש מסמלת את עקרון "אמונה למעלה מהדעת": יעקב מציב את האמונה מעל השכל וההבנה האנושית, והופך אותה ליסוד שמנחה את כל מעשיו. זו אמונה שאינה נשענת על הוכחות חושיות או על תחושות זמניות, אלא נשארת יציבה גם כשהוא מגיע למצבים של גדלות רוחנית ושלמות. כך, יעקב מלמד שהאמונה היא העמוד המרכזי שמחזיק את העבודה הרוחנית בכל שלב.

מטרת הבריאה והטוב האמיתי: לפי תורת הקבלה ובהשראת הרב"ש, מטרת הבריאה היא שהבורא יעניק טוב לנבראיו. אך הטוב הזה אינו מתמצה בהנאות גשמיות חולפות כמו עושר או תענוגות חומריים, אלא בהשגת גילוי אלוקי – מצב שבו הנברא חווה את קרבת הבורא ומתחבר אליו דרך לימוד התורה וקיום המצוות. הבורא רוצה להעניק טוב שלם ושמימי, אך לשם כך הנברא צריך לפתח כלים מתאימים לקבלו. כלים אלו אינם כלי הקבלה הטבעיים של האדם, המונעים על ידי רצון אנוכי לקבל לעצמו, אלא כלי השפעה, המשקפים את תכונת הבורא שהיא נתינה טהורה. כדי לאפשר לאדם לבנות כלים כאלה, נוצר תהליך ה"צמצום" – הסתרת האור האלוקי – שמטרתו למנוע מהאדם לקבל את השפע באופן אוטומטי ולהניע אותו לפעול מתוך רצון להשפיע, בדומה לבורא. כך, הטוב האמיתי מתגלה רק כשהאדם מתעלה מעל טבעו ומכין את עצמו לקבל את השפע בדרך הראויה, דרך עבודה רוחנית מכוונת.

העולם כחלום ותפקיד הכוונה: הרב"ש משווה את העולם הזה לחלום, שבו המציאות אינה מוחלטת אלא תלויה בפרשנות שהאדם נותן לה – כלומר, בכוונות שבלבו ובמעשים שהוא עושה. אם האדם פועל מתוך כוונה להשפיע ולדבוק בבורא, הוא "פותר" את חלום העולם בצורה חיובית: הוא בונה כלים רוחניים שמושכים שפע אלוקי ומביאים אותו לקרבת ה'. לעומת זאת, אם הוא פועל מתוך אנוכיות ורצון לקבל לעצמו בלבד, התוצאה היא הפוכה – ריקנות, ניתוק וחוסר סיפוק. רעיון זה מתחבר לביטוי הארמי "אברא כדברא" (אני בורא כדברי), המלמד שהאדם ממש יוצר את מציאותו הרוחנית באמצעות דיבורו, מחשבותיו ומעשיו. העבודה הרוחנית מתמקדת בטיפוח הרצון להשפיע, תהליך שדורש לימוד תורה ועזרה מהבורא, שכן האדם אינו מסוגל לבדו להתגבר על טבעו האגואיסטי ולשנות את מהותו. התורה משמשת כמדריך וכמקור כוח לפתרון החלום הזה בדרך הנכונה.

מאמץ אנושי והשתוות לבורא: הדרך להשגת רצון להשפיע אינה פשוטה ודורשת מאמץ עצום מצד האדם. הטבע האנושי, השורשי ברצון לקבל לעצמו, מתנגד לשינוי הזה בכל כוחו. היצר הרע, שמייצג את האנוכיות, מערער על העבודה הרוחנית ומטיל ספק בתועלת שבהשפעה טהורה, ושואל "מה זה נותן לך?". על האדם להשקיע מאמץ רב בזיכוך עצמי, להפוך את הרצון לקבל הטבעי לרצון להשפיע, ובכך להידמות לבורא בתכונת ההשפעה שלו. זהו תהליך ארוך של בניית כלים רוחניים, שבו האמונה משמשת כעוגן מרכזי. גם כשהאדם נמצא בירידות רוחניות, כשקשה לו להרגיש את הבורא, וגם כשהוא בעליות, כשהוא חש קרבה ושלמות, האמונה חייבת להישאר יציבה. יעקב, בחלומו, מלמד אותנו שהאמונה היא היסוד שמחזיק את כל המסע הזה, והיא זו שמאפשרת לאדם להתמיד בעבודה גם מול אתגרים ותנודות.

סיכום התובנה: חלום יעקב ממחיש שהאמונה היא המפתח המרכזי לעבודת ה', והיא חייבת להיות יציבה ובלתי תלויה במצבים חיצוניים או פנימיים – בין אם האדם נמצא בשפל רוחני או בגובה. מטרת הבריאה היא להעניק טוב לנבראים, אך טוב זה מתממש רק דרך כלי השפעה, שבנייתם דורשת מאמץ והתגברות על הטבע האנושי האגואיסטי. העולם הזה, כחלום, נפתר על ידי כוונותיו ומעשיו של האדם, והתורה היא הכלי שמנחה אותו להגיע לפתרון הנכון – דבקות בבורא. הרב"ש מדגיש שדרך זו, הנשענת על אמונה קבועה כיסוד, מביאה את האדם להשגת השפע האמיתי ולמימוש מטרת הבריאה, שהיא קרבה אלוקית וחיבור לטוב העליון.

—

a Torah Insight based on the writings of

rabi bar Shalom ashlag the son of the

basam the importance of

Faith which always applies this teaching

revolves around Jacob's dream and

explains how the Torah guides us with

principles for serving God Rabbi baruk

Shalom ashlag elucidates

that Jacob conditioned God's promises on

a

commitment if the promises are

fulfilled he would turn the stone into a

pillar

making it a house of God faith above

reason Jacob embodies

the concept of Faith by placing the

stone beneath his head this signifies

that he places faith above intellect and

understanding by doing so he establishes

Faith as the foundation of all his

actions even during states of

greatness and spiritual completeness the

Creator's

prise and the purpose of creation the

purpose of creation is to bestow

goodness upon the created beings however

true goodness lies in

attaining divine revelation through

Torah and mitzvot rather than through

physical Pleasures the Creator desires

to Grant his Creations good in alignment

with vessels capable of receiving it in

a proper way therefore the zimzum

Restriction was instituted concealing

the Divine Light to enable humans to act

out of a desire to give rather than to

receive human effort in this world this

world is liken to a dream where

everything depends on the

interpretation given by a person namely

their intentions and actions if a person

acts with the intention to bestow and

cleave to God they resolve the dream of

the world positively preparing vessels

to receive Divine abundance conversely

acting selfishly leads to the opposite

result this reflects the concept of

Abracadabra

Aramaic I create as I speak spiritual

work focuses on developing the will to

bestow which is a chave through Torah

study and divine assistance a person

must exert significant effort to

transform their egoistic nature and

resemble the Creator in the attribute of

bestow Faith must remain a steady

fast Foundation throughout the

journey regardless of one's spiritual

state I'm Rabbi cabala for beginners

please subscribe to my YouTube channel

support my efforts and help spread the

message forward good luck

חכמת הקבלה

קבלה רחמים