הבאבא סאלי זכר צדיק וקדוש לברכה, המכונה "הסבא קדישא" רבי ישראל אביחצירא, נולד בראש השנה תר"ן (1890 למניינם) לאביו רבי מסעוד אביחצירא זיע"א הידוע בכינויו "סבא דמשפטים", בנו בכורו של מרן רבי יעקב אביחצירא זיע"א הידוע בכינויו "אביר יעקב".
רבי מסעוד זיע"א שידע והבין את שורש נשמתו הגבוהה והקדושה של בנו הנולד רבי ישראל אביחצירא, קבע בפתח חדר היולדת משמרות של תלמידי חכמים שישבו והגו בתורה הקדושה כפי שכתוב בספר הזוהר כדי שהבאבא סאלי יספוג תורה מיד עם צאתו לאויר העולם.
קורות חייו של הבבא סאלי
רבי ישראל אבוחצירא, שזכה לכינוי "הבבא סאלי", נולד בשנת תר"ן (1890) במרוקו ונפטר בשנת תשמ"ד (1984) בישראל.
הוא נקבר בנתיבות, ועד היום מגיעים המונים אל קברו, בפרט ביום ההילולה השנתית שלו, בתאריך ד בשבט.
אביו היה רבי מסעוד אבוחצירא, בנו הבכור של רבי יעקב אבוחצירא, בעל ה"אביר יעקב". אמו הייתה הרבנית עישה. מדובר בייחוס של משפחה מפורסמת מאוד, שנודעה במעשי הניסים המפורסמים שלה. הבבא סאלי היה אחיהם של הרב דוד אבוחצירא ושל הרב יצחק אבוחצירא (המכונה "בבא חאקי"). אגב, פירוש השם "בבא סאלי" הוא "האבא המתפלל".
דמותו של הבבא סאלי הייתה יחודית עוד משחר ילדותו. כבר אז הוא השקיע רבות בלימוד תורה – ליתר דיוק 18 שעות ביממה. הסיפורים אומרים שלעתים היה שוכח לאכול, נהג לצום בימי חול, ובכל מקרה נמנע מאכילת בשר ודגים, מלבד בשבתות וחגים. בנוסף ללימודי התורה הוא למד כתיבת סת"ם, שחיטה ומילה. בהמשך למד גם קבלה – בעיקר מתורתו של האר"י.
כבר בגיל 13 נשא הבבא סאלי את אשתו הראשונה פרחה, שהייתה בת אחותו. אך לא עברו שנים רבות, עד שהיא חלתה ונפטרה. למרות פטירתה בגיל צעיר הביאה פרחה שלושה ילדים – מאיר, שרה ומחצי.
שלוש שנים לאחר נישואיו הראשונים נשא ר' ישראל את מרים לבית אמסלם, ולהם נולדו ארבעה ילדים – אביגיל, ברוך (שנודע בכינוי "הבבא ברוך"),פנינה ועליזה.
כשהיה בן 18 בלבד נפטר אביו, רבי מסעוד, ורבי ישראל אבוחצירא החליף אותו בתפקידו כראש הישיבה המקומית במרוקו, "אביר יעקב" (על שם ר' יעקב אבוחצירא). הוא כיהן בתפקיד במשך 13 שנים, ובגיל 30 התמנה לתפקיד רב מחוז תאפיללת במרוקו.
בשנת 1922 עלה הבבא סאלי לארץ ישראל למשך שנה, שבמהלכה למד בישיבת המקובלים "בית אל" בירושלים. לאחר מכן חזר למרוקו. באותן שנים סבלו היהודים מרדיפות ורדיפות, ואשתו ובנו מאיר אף נאסרו בעקבות עלילות שונות.
הבבא סאלי הגיע שוב לארץ, התיישב בטבריה ובמקומות שונים בגליל, למד בישיבת פורת יוסף בירושלים, אך שוב חזר למרוקו בשל המצב הרוחני הקשה בקהילות היהודיות.
פעם נוספת הגיע לארץ, ובסך הכל מדובר היה בשלוש גיחות לארץ ישראל לפני שהשתקע בה.
בסופו של דבר עלתה המשפחה לארץ ישראל בשנת 1970 והתיישבה בנתיבות. תוך זמן קצר הפך ביתו של הבבא סאלי למוקד עלייה לרגל עבור המונים מיוצאי מרוקו – אבל לא רק.
הוא התפרסם ביכולתו לחולל ניסים, ותפילותיו שנענות ומסייעות בריפוי חולים, פקידת עקרות וכו'. הוא נהג לחלק קמיעות (שכתבו רבנים אחרים שקיבלו הסכמה),בקבוקי מים או עראק שעליהם בירך, וכמובן ברכות לרוב. במהלך השנים, במהלך חייו ואחרי מותו, ראו אור מספר ספרים שבהם קובצו כל תיעודי הניסים המיוחסים לו. האהבה כלפיו הייתה עצומה עד כדי כך שעד היום בבתים רבים (בעיקר של יוצאי עדות המזרח) תלויה תמונתו הקלאסית, שבה הוא נראה סומך את ידו במקביל לפניו.
לאחר שהתאלמן מאשתו מרים נשא רבי ישראל בעודו בן 65 את הרבנית סימי, החיה עד היום בנתיבות וידועה בשם "ללה סימי". לשניים בת משותפת בשם אסתר.
אחד מתלמידיו המובהקים של הבבא סאלי היה הרב מרדכי אליהו זצ"ל. שנים ספורות לפני פטירתו הוא העניק לרב אליהו שני שעונים, ואמר לו שהמשיח יבוא כאשר המחוגים יורו על השעה 12.
בשנת 83' נפטר בנו הבכור מאיר, שהיה אמור להיות היורש וממשיך הדרך. שנה בלבד לאחר מכן, בעודו בן 94, ולאחר שמצב בריאותו הידרדר עד כדי כך שנאלץ להתיר את נדרו על אכילת הבשר, נפטר ר' ישראל אבוחצירא ונקבר בנתיבות.
מאז ועד היום נערכת במקום הילולה מרכזית שאליה מגיעים אלפים מחסידיו. כיום בנו, הרב ברוך אבוחצירא, מנהל את המרכז בנתיבות, ואילו שניים מהנכדים ממשיכים אף הם את דרך הבבא סאלי באזורים שונים בארץ – רבי דוד אבוחצירא (בנהריה שבצפון) ורבי אלעזר אבוחצירא (בבאר שבע שבדרום). על פי הערכות שונות, מבקרים במתחם הקבר שבנתיבות כרבע מיליון איש מדי שנה.
