בירור מעמיק של שאלת הבחירה החופשית מנקודת מבטה של תורת הקבלה וכתבי בעל הסולם.
ההבדל המהותי בין "ברירה טבעית" ל"בחירה חופשית"
רוב מה שבני אדם מכנים בחיי היומיום כ"בחירה" אינו אלא ברירה טבעית:
פעולה מתוך הרצון לקבל: כשאדם בוחר בין שוקולד לבמבה או בין מקצוע למקצוע משיקולי רווח אישי, הוא אינו פועל מחופש רצון, אלא בורר את מה שמבטיח לו את התענוג המרבי או את המילוי הגדול ביותר לאגו.
התניות קודמות: הכרעות אלו מוכתבות לחלוטין מתוך "רשימות" מוטבעות, תכונות מולדות, נטיות מגלגולים קודמים, חינוך והשפעות חברתיות. הדבר שקול ל"אהבת דגים" – האדם אינו אוהב את הדג, אלא את התענוג שהדג מסב לו.
הסבר למחקרים נוירולוגיים: ממצאים מדעיים הטוענים כי המוח מגיע להחלטה שניות לפני שהמודע תופס אותה, תקפים לחלוטין לגבי הנפש הבהמית והברירה הטבעית, אך אינם נוגעים כלל ברובד הבחירה הרוחנית האמיתית.
מהותה של הבחירה החופשית
תנועה נפשית פנימית ולא תוצאה מעשית: הבחירה אינה נמדדת בשינוי המציאות החיצונית או בתוצאה הסופית, שכן "לא עליך המלאכה לגמור". התוצאה שייכת תמיד לבורא (צד האור). הבחירה של האדם היא אך ורק בכוונה, בבניית הכלי הפנימי ובתנועת הנפש להשתתף בתהליך. גם אם אדם התכוון ובחר לפעול ברוחניות והדבר לא יצא לפועל בגשמיות – בחירתו בעינה עומדת.
תנאי האיזון ("חצי-חצי"): בחירה אמיתית יכולה להתקיים רק כאשר כפות המאזניים שקולות לחלוטין. אם גורם כלשהו מכריח את האדם לנטות ימינה או שמאלה (כגון משיכת התאווה או פחד מעונש גשמי), אין כאן בחירה חופשית אלא הכרח של הטבע.
בחירה מעל הטבע ומעל ההיגיון: בחירה אמיתית מתרחשת במקום של השפעה, אהבה ללא תנאי והשוואת הצורה לבורא – מעבר למניעי האגו והאינטרס האישי.
שני מוקדי הבחירה של האדם (לפי בעל הסולם)
מכיוון שלבריאה יש תכלית קבועה מראש (גילוי הדבקות והאהבה), האדם אינו יכול לבחור את יעד הרכבת, אך ניתנה לו בחירה בשני תחומים:
הבחירה בסביבה: האדם אינו מסוגל לפעול ישירות על הרצון שבלב (בחינת המלכות), כשם שאי אפשר לצוות על רגש האהבה באופן ישיר. מסיבה זו המצווה המעשית היא ליצור את התנאים וההכנה – לבחור בסביבה נכונה של ספרים, חברה, רעיונות ומעשים (בחינת "תשע ראשונות"), אשר בהדרגה ישפיעו על הלב ויעוררו את האהבה.
למהר את הזמן ("אחישנה"): תהליך ההתפתחות יתרחש בכל מקרה. השאלה היא האם האדם יתקדם בדרך ייסורים וזמן ("בעיתה", לשון בעיטה וכפייה של המציאות), או שיחיש את התפתחותו והכרת הרע שבו מתוך לימוד תורה פנימית ומודעות ("אחישנה").
קיום מול שכלול ("אשר ברא אלוהים לעשות")
הקיום (עצם המציאות): המערכות הטבעיות, החוקים הפיזיקליים ותכונות היסוד של היקום מתנהלים מלמעלה באורח אוטומטי ("זיווג תדיר דלא פסיק"), ולנברא אין בהם חלק או בחירה.
השכלול: חלק זה הושאר לאדם ("לעשות" – לתקן ולהשלים), כדי שיהיה שותף פעיל במעשה הבריאה מתוך בחירה חופשית ולא יחיה כנברא סביל הנהנה מ"נהמא דכיסופא" (לחם של בושה).
יישוב הסתירה: "אין עוד מלבדו" מול בחירה
בחירה מצד הכלי ולא מצד האור: מצד האור והבורא, הוא מנהל את הכל ואין עוד כוח מלבדו. עם זאת, הבורא צמצם את עצמו בעיני הנברא, והעניק לנברא תודעה נפרדת ויכולת להרגיש שותף.
לבחור לראות שאין עוד מלבדו: הבחירה האמיתית אינה לנסות לפעול בנפרד מהבורא, אלא לבחור באופן מודע ומתוך אהבה לגלות ולהכיר בכך שהבורא הוא הכוח היחיד שמניע את הכל.
שתי מדרגות ההשגחה: שכר ועונש מול השגחת הנצחיות
השגחת שכר ועונש (עולמות בי"ע / ימות החול): עבודת הבירורים ההכרחית של האדם. שכר ועונש אינם נמדדים בתגמולים גשמיים חיצוניים (פרנסה או בריאות), אלא במידת הקרבה לבורא (שכר) לעומת ריחוק והסתר פנים (עונש). ללא יגיעה אמיתית במדרגה זו, אין אפשרות להתקדם.
השגחת הנצחיות / השגחה פרטית (עולם האצילות / שבת): המדרגה שבה האדם מגלה בחוש שהבורא "עשה, עושה ויעשה לכל המעשים". כדי להגיע להכרה זו יש לטרוח בעבודת הבירורים בימות החול ("מי שלא טרח בערב שבת, מה יאכל בשבת").
התפתחות הבחירה לפי מדרגת האדם
ככל שהאדם מפותח יותר, בחירתו רחבה יותר: אדם ברמה תודעתית נמוכה פועל בעיקר מתוך ברירה טבעית בהמית. ככל שנשמתו מתפתחת ומשתווה לצורת הבורא, נמסר לו משקל רוחני כבד יותר ונקודת הבחירה שלו נעשית עדינה ומורכבת יותר.
בחירה בהסתרה מול בחירה בגילוי: בעוד שעיקר האימון של האדם מתקיים בזמן הסתרת הפנים, שיא הבחירה (מדרגת הצדיקים) מופיע דווקא בזמן גילוי האור. בדומה לקריעת ים סוף, המעלה אינה לקפוץ למים מתוך בהלה או כורח הניסים, אלא לבחור בחיבור לבורא מתוך עצמאות פנימית אף כשהאור מאיר במלוא עוצמתו.
"ובחרת בחיים" ושורש הבחירה באינסוף
בחירה בחיים ולא במוות: החיים מוגדרים כדבקות והשתוות הצורה, ואילו הרצון לקבל לעצמו מוגדר כמוות ואשליה חולפת שסופה להתכלות. לא ניתן באמת "לבחור" במוות, שכן ההימשכות לגשמיות היא דחף יצרי כפוי. הבחירה האמיתית מתאפשרת רק כאשר מתעלים מעל הטבע האגואיסטי ובוחרים בחיים ובנתינה.
השורש באינסוף: שורש הבחירה נעוץ עוד במלכות דאינסוף, שבחרה ב"יתר דבקות" (קישוט) וגרמה לצמצום כדי להגיע לקשר של אהבה שאינה תלויה בדבר. הנשמות בעולם הזה מוציאות בחירה קדמונית זו מן הכוח אל הפועל על ידי שימוש בתורה הפנימית כמנוע להתפתחות הנשמה.
המשלים נבחרים:
משל האש והתאווה (המחשת שכר ועונש):
המשל: אם אדם מכניס את ידו לתוך אש בוערת, הוא נכווה מיד וחש כאב חד – זו תוצאה טבעית ומיידית ולא "עונש שרירותי".
הנמשל: כך פועל שכר ועונש ברוחניות: אם אדם משליך את עצמו לתוך "אש התאווה" והאגואיזם, הוא נשרף ונפגע מבפנים באופן ישיר, שכן החוק הרוחני פועל במציאות בדיוק כמו חוק טבע פיזיקלי.
משל הרכבת הנוסעת:
המשל: רכבת שיוצאת מתחנת המוצא ונוסעת במסלול קבוע מראש לעבר יעד סופי ומוגדר. הנוסע ברכבת לא קובע את המסלול או את התחנה הסופית.
הנמשל: תכלית הבריאה מוכתבת מראש ומנוהלת על ידי הבורא ("הרכבת נוסעת ממילא"). הבחירה היחידה של האדם היא האם להצטרף אליה ברצון, בהבנה ובשותפות פנימית, או להיגרר אליה בעל כורחו מתוך בעיטות וייסורים.
משל "אהבת דגים"
אדם שאומר "אני אוהב דגים", אך בפועל דג אותם, מבשל אותם ואוכל אותם להנאתו.
הנמשל: רוב האהבות וההחלטות הגשמיות של בני אדם אינן אהבת הזולת אלא אהבה עצמית. האדם "אוהב את עצמו דרך הדג". לכן זו רק ברירה תועלתנית של תענוג ולא בחירה אמיתית באהבה.
משל המסיבה עם השניצלים / "שמפו לשערות באף" (המחשת אשליית השפע הגשמי):
המשל: אדם יכול להימצא במסיבה מפוארת ומלאה באוכל (שניצלים ושפע), או לחיות בעולם מודרני מפוצץ במוצרי צריכה מיותרים עד לרמה של "שמפו לשערות באף ובאוזניים", ועדיין להיות שקוע בדיכאון עמוק.
הנמשל: הכלי לתענוג אמיתי הוא רוחני ולא גשמי. השפע החיצוני הוא דמיון חולף; לא צריך לחכות שבעים שנה, שבע דקות לאחר השגת תענוג גשמי האדם כבר חש ריקנות, מוות ושעמום, ומחפש את הגירוי הבא. הגשמיות אינה המקום הנמוך ביותר במובן הפיזי, אלא שיקוף של התודעה הפנימית המקולקלת.
משל הזבובים והפסולת ("זוז מוות"):
המשל: זבובים שנמשכים באופן טבעי ואוטומטי לאשפה ולפסולת.
הנמשל: המילה "זבוב" מפורשת כ"זוז-מוות" – הרצון לקבל האגואיסטי נמשך מעצם טבעו אל המוות, הפסולת והריקנות, ללא בחירה חופשית, אלא כדחף כפוי של טבע החומר.
משל חומר ואנטי-חומר (הבחירה בזמן גילוי):
הדימוי: מפגש פיזיקלי בלתי נתפס בין חומר לאנטי-חומר.
הנמשל: היכולת של צדיקים לבחור דווקא כאשר האור האלוקי מאיר וגלוי במלואו. במצב כזה, הטבע מחייב כניעה מוחלטת לאור, אך הצדיק שומר על תנועת בחירה עצמאית להשפיע. זהו פלא רוחני הנוגד לכאורה את טבע המציאות.
משל קפיצת נחשון בים סוף:
הדוגמה: קריעת ים סוף לאחר שורת הניסים הגדולים במצרים.
הנמשל: לכאורה, לאחר שראו ניסים גלויים, אין חוכמה בלקפוץ למים. אך המעלה הרוחנית של ישראל הייתה שהם לא קפצו מתוך הכרח הנס, אלא בחרו במסירות נפש מתוך חיבור ואמונה טהורה מעל לטעם ודעת.
משל שותפות הבית והמקרר ("חשבונאות באהבה"):
המשל: בני זוג שמנהלים פנקסנות וחשבונות קטנוניים של "מי הביא מה למקרר".
הנמשל: כאשר מגיעים למדרגת האהבה האמיתית בהשגחת הנצחיות, החשבונאות מתבטלת. אולם, כל עוד האדם נמצא בשלבי הבירור המוקדמים, עליו לעשות "חשבון נפש" מדויק (כמה יראה וכמה אהבה השקיע), אך לא חשבון בהמי של שכר ותגמול אישי.
משל הטכנולוגיה והמדע מול פנימיות התורה:
המשל: התפתחות הטכנולוגיה והמדע המעניקה לאדם כלים מתקדמים לשלוט ולפעול בעולם החומרי.
הנמשל: פנימיות התורה (הקבלה) היא "הטכנולוגיה של הנשמה" – היא המזון והכלי המדויק שמאיץ את ההתפתחות הפנימית ומאפשר תפיסה חדה של הכרת הרע ושל נקודת הבחירה.
רעיונות נוספים ונקודות משלימות שעלו בדיון
האבולוציה – הישרדות התכליתי ולא "החזק שורד":
הרב מתייחס לתורת האבולוציה וטוען כי המבט החיצוני של "החזק שורד" אינו נכון בשורשו הרוחני. מי ששורד ומתפתח הוא מי שמבטא את התכלית בצורה הגבוהה ביותר בדרך התיקון הנכונה והמאוזנת.
דינוזאורים ויצורים קדומים אחרים נכחדו משום שלא ביטאו את מצב התיקון של האדם. הופעתם והיעלמותם היו חלק מגילוי הקלקול שחייב להקדים את התיקון ("ראה עולמות ובוראן ומחריבן").
הגדרת "שפלות" ו"נתינה" אמיתיות:
נתינה אינה מצב שבו לאדם אין רצונות ("אני לא רוצה כלום"). נתינה אמיתית קיימת רק כאשר יש לאדם רצון גדול, והוא מתגבר עליו ומוותר עליו כדי להשפיע.
שפלות אינה להיות "סמרטוט רצפה" או מסכן חסר ערך, אלא מצב שבו האדם בעל רצון ודעה, אך בוחר בענווה לבטל את דעתו כלפי הבורא מתוך שמחה פנימית.
משמעות האות ק' והפיכתה ל-100 ברכות:
בסרטון מובא דרש על המילה "בחירה", הקשורה הן ל"התחברות" והן ל"בריחה" (האדם בורח מהבחירה הרוחנית אל הטבע).
האות ק' (שרגלה יורדת למטה לעולם העשייה והקליפות, כדמיון "קוף בפני אדם") מייצגת את החיקוי החיצוני. על האדם לקחת את אותה ק' (בגימטריה 100) ולהפוך אותה ל-100 ברכות ול-100 נקודות של בחירה בהתחברות.
מדוע הבחירה היא רק ב"חיים":
הדבר שנאמר "ובחרת בחיים" מנומק בכך שעל פי דין תורה ורוחניות, "כל העומד להישרף – כשרוף דמי". מכיוון שהגשמיות והרצון האגואיסטי נפסדים וכָלים מאליהם, הם שקולים למוות. לא ניתן לבחור בדבר שאינו קיים באמת או שדינו כליון; בחירה חופשית תיתכן רק בחיים האמיתיים והנצחיים – בהשוואת הצורה ובדבקות.
