יסודות בפנימיות – פרשת ויחי

▶ 470 צפיות | 👍 23 | 🕐 1:11:46 | 📺 קבלה

🎬 צפה ביוטיוב

פתיחה לחכמת הקבלה – שיעור 1

▶ 1,306 צפיות | 👍 14 | 🕐 53:17 | 📺 קבלה

🎬 צפה ביוטיוב

רבי יעקב אבוחצירא – פרשת שמות

▶ 323 צפיות | 👍 6 | 🕐 1:53:38 | 📺 קבלה

🎬 צפה ביוטיוב

רבי יעקב אבוחצירא

▶ 166 צפיות | 👍 170 | 🕐 6:17:34 | 📺 קבלה

רבי יעקב אבוחצירא – אביר יעקב – פיתוחי חותם ומחשוף הלבן. כ' בטבת יום פטירת האביר יעקב.
סבו של ה"באבא סאלי": עובדות מרתקות על רבי יעקב אבוחצירא, ה"אביר יעקב"
רבי יעקב אבוחצירא זצ"ל, בעל ה"אביר יעקב" היה מאבות משפחת אבוחצירא, רב, מקובל ופוסק גדול במרוקו. 10 עובדות על סבו של ה"באבא סאלי" 1. רבי יעקב אבוחצירא זצ"ל, בעל ה"אביר יעקב", (נפטר בכ' בטבת ה'תר"מ , 1880 למניינם) היה רבה של תאפילאלת שבמרוקו, מקובל, פוסק, מחבר, דרשן ופייטן, סבו של הבבא סאלי, מאבות משפחת אבוחצירא ומגדולי רבני מרוקו. נחשב לבעל מופת ולמי שזכה לגילוי אליהו.

2. רבי יעקב זצ"ל נולד בשנת ה'תקס"ו (1806 למניינם) בעיר תאפילאלת שבמרוקו לאביו רבי מסעוד אבוחצירא. כבר בהיותו בגיל 16 היה בקי בפרד"ס התורה והוסמך לשמש כרב וכמנהיג לקהילת היהודים בתאפילאלת. בהיותו בן 30 השיב לשאלות שהגיעו אליו מקרב רבני מרוקו, ונחשב לפוסק גדול.

3. אחד מבניו הוא רבי יצחק אבוחצירא, בעל מחבר הפיוט "אעופה אשכונה", ונכדו הוא רבי ישראל אבוחצירא, ה"באבא סאלי", בן בנו רבי מסעוד.

4. הרב זצ"ל הרב חיבר ספרים רבים, המהווים אבן יסוד בספריית עם ישראל, ביניהם: "יורו משפטיך ליעקב", "מעגלי צדק", "גנזי המלך", "מחשוף הלבן" ועוד.

5. סיפורים מופלאים קיימים על לימודו בשקידה עצומה. בנו ותלמידו, הרב יצחק, בהקדמה לספרו "מחשוף הלבן", מעיד שאביו מעולם לא שח שיחת חולין, וכשהיה ער לא שכב בפאת המיטה ומעולם לא חטפתו שינה, וכל אכילתו ושתייתו היו במידה, במשקל ובמשורה, ורוב ימיו היו בתעניות לכפר על ישראל.

6. בנו ותלמידו, רבי אהרן, בהקדמה לספרו "דורש טוב", מעיד שאביו היה לומד בכל לילה 18 פרקי משנה בעל פה, וחוזר ולומד בפסוקים ובגמרא, ולא ישן אלא שנת ארעי, ומתעורר וקורא תיקון חצות, ולומד ספרי קבלה עד שעלה האור, ומשם הולך לבית הכנסת לתפילת שחרית, ושם היה יושב ועוסק בתורה.

7. הרב שלמה חיון, תלמידו המובהק, ששהה תדיר במחיצתו, וכדבריו בהקדמה לספרו "פתוחי חותם" – "שלא זזה ידו מתוך ידו", מתאר את אורח חייו בזו הלשון: "בהבלי העולם הזה מאס, ובמעשה הצדקה פזר, ונתן לאביונים ולחכמים עמלי תורה".

8. רבים היו באים אליו ממקומות שונים כדי להתברך מפיו, ואף המוסלמים במרוקו כיבדו אותו, והעריצו את חכמתו. את קשריו עם המוסלמים רתם לטובת קהילות היהודים, וכן עסק בצרכי עדתו, בתיקון צורכי דת, בשלום בית, והיה מכתת רגליו לאסוף כסף לחלקו לעניים.

9. בדרכו לארץ ישראל עבר דרך אלג'יר, תוניסיה, לוב ומצרים. כאשר הגיע לעיר דמנהור במצרים, חלה לפתע ונאלץ להישאר במקום. לאחר שבוע הסתלקה נשמתו הקדושה, לאחר שאמר שיר השירים, וידוי וקריאת שמע בכוונה. הוא נקבר בדמנהור שבמצרים.

10. במועצה אזורית מטה בנימין נקרא על שמו היישוב "כוכב יעקב". נכדו, רבי דוד חי אבוחצירא, הקים בנהריה את מוסדות "אביר יעקב" על שמו. כן קיימים מוסדות תורה רבים ובתי כנסת שנקראים על שמו.

🎬 צפה ביוטיוב

יסודות בפנימיות – שמות

▶ 243 צפיות | 👍 50 | 🕐 25:52 | 📺 קבלה

🎬 צפה ביוטיוב

עשר המכות בפנימיות #קבלה

▶ 1,445 צפיות | 👍 158 | 🕐 2:47:01 | 📺 קבלה

מכת דם – המים ביאור נהפכים לדם. הדגים שביאור מתים, והסירחון עולה. המצרים כורים בארות סביב היאור כדי לשתות מים, ולחלק מהדעות בחז"ל[6] גם אלה נהפכים לדם, והמצרים נאלצים לרכוש מים מבני ישראל.
מכת צפרדע – המוני צפרדעים מתפשטים בכל ארץ מצרים, וחודרים לבתים. לבסוף הצפרדעים מתים והסירחון העולה מהפגרים ממלא את הארץ.
מכת כינים – המוני כינים תוקפות את המצרים וכל מצרים מתמלאת בכינים, המצרים חווים סבל רב מגירוד השיער שעל ראשם ואף לא מצליחים להפסיק הגירוד הרב שתקף אותם (אותם=מצרים).
מכת ערוב – "ערוב כבד" ממלא את בתי המצרים ואת אדמתם. על פי רוב הפרשנים, הערוב הוא תערובת של חיות טרף, אך ישנם פרשנים המפרשים שהכוונה לחרקים ומכרסמים.
מכת דֶּבֶר – מגפת דֶּבֶר מכלה את כל בהמותיהם של המצרים.
מכת שחין – מחלת אבעבועות תוקפת את המצרים ואת בהמותיהם.
מכת ברד – ברד כבד ניתך בארץ מצרים, שובר את העצים, פוגע בגידולים החקלאיים, והורג את האנשים והבהמות ששהו מחוץ לבתים. בתוך הברד התלקחה אש, ואל הברד נלוו גם קולות מפחידים.
מכת ארבה – ארבה כבד מגיע לארץ מצרים ואוכל את כל הגידולים שעוד נותרו אחרי הברד.
מכת חושך – שוררת אפילה מוחלטת במצרים למשך שלושה או ששה ימים
מכת בכורות – בחצות הלילה שבין י"ד ל-ט"ו בניסן מת הבן הבכור של כל משפחה במצרים וכל בכור בבהמה.

–
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת יָדְךָ בְּמַטֶּךָ עַל הַנְּהָרֹת עַל הַיְאֹרִים וְעַל הָאֲגַמִּים וְהַעַל אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ עַל מֵימֵי מִצְרָיִם וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ וַתְּכַס אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחֲרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם וַיַּעֲלוּ אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר הַעְתִּירוּ אֶל ה' וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי וַאֲשַׁלְּחָה אֶת הָעָם וְיִזְבְּחוּ לַה'. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְפַרְעֹה הִתְפָּאֵר עָלַי לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ וּלְעַמְּךָ לְהַכְרִית הַצֲפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה. וַיֹּאמֶר לְמָחָר וַיֹּאמֶר כִּדְבָרְךָ לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֵין כַּה' אֱלֹהֵינוּ. וְסָרוּ הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ וּמֵעֲבָדֶיךָ וּמֵעַמֶּךָ רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה. וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מֵעִם פַּרְעֹה וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר שָׂם לְפַרְעֹה. וַיַּעַשׂ ה' כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיָּמֻתוּ הַצְפַרְדְּעִים מִן הַבָּתִּים מִן הַחֲצֵרֹת וּמִן הַשָּׂדֹת. וַיִּצְבְּרוּ אֹתָם חֳמָרִם חֳמָרִם וַתִּבְאַשׁ הָאָרֶץ. יא וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה וְהַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'.

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת מַטְּךָ וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וְהָיָה לְכִנִּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיַּעֲשׂוּ כֵן וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ בְמַטֵּהוּ וַיַּךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה כָּל עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם לְהוֹצִיא אֶת הַכִּנִּים וְלֹא יָכֹלוּ וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה. וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה הִנֵּה יוֹצֵא הַמָּיְמָה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי. כִּי אִם אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי הִנְנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמְּךָ וּבְבָתֶּיךָ אֶת הֶעָרֹב וּמָלְאוּ בָּתֵּי מִצְרַיִם אֶת הֶעָרֹב וְגַם הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הֵם עָלֶיהָ. וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ לְבִלְתִּי הֱיוֹת שָׁם עָרֹב לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. וְשַׂמְתִּי פְדֻת בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה. וַיַּעַשׂ ה' כֵּן וַיָּבֹא עָרֹב כָּבֵד בֵּיתָה פַרְעֹה וּבֵית עֲבָדָיו וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם תִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ מִפְּנֵי הֶעָרֹב. וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם נִזְבַּח לַה' אֱלֹהֵינוּ הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ. דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר וְזָבַחְנוּ לַה' אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר יֹאמַר אֵלֵינוּ. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אָנֹכִי אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וּזְבַחְתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם בַּמִּדְבָּר רַק הַרְחֵק לֹא תַרְחִיקוּ לָלֶכֶת הַעְתִּירוּ בַּעֲדִי. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵא מֵעִמָּךְ וְהַעְתַּרְתִּי אֶל ה' וְסָר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ מָחָר רַק אַל יֹסֵף פַּרְעֹה הָתֵל לְבִלְתִּי שַׁלַּח אֶת הָעָם לִזְבֹּחַ לַה'. וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה וַיֶּעְתַּר אֶל ה'. וַיַּעַשׂ ה' כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיָּסַר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ לֹא נִשְׁאַר אֶחָד. וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת לִבּוֹ גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם.

🎬 צפה ביוטיוב

בעל התניא

▶ 1,062 צפיות | 👍 51 | 🕐 5:41:36 | 📺 קבלה

שניאור זלמן מלאדי – האדמור הזקן
השבוע, ביום שני בערב וביום שלישי כ"ד בטבת, יחול יום ההילולא ה-210 של רבי שניאור זלמן מלאדי, המכונה 'אדמו"ר הזקן', 'בעל התניא' ו'בעל שולחן ערוך הרב' וכן 'רש"ז'.

1. רבי שניאור זלמן, מייסד חסידות חב"ד והאדמו"ר הראשון בשושלת זו, היה תלמידו המובהק של המגיד ממזריטש, ממלא מקומו של הבעל שם טוב. ספריו הנודעים: 'התניא' ו'שולחן ערוך הרב' מהווים אבני דרך יסודיים בחסידות.

2. כשנולד, ערך הבעל שם טוב הקדוש סעודה גדולה ואמר שנשמה חדשה ירדה לעולם שתאיר את העולם בתורת הנגלה ובתורת החסידות, ומשכך נקרא 'שני-אור'.

3. כאשר הגיע רבי שניאור זלמן אל מורו ורבו המגיד ממזריטש, אמר לו המגיד כי נשמתו היא 'חדשה', כלומר: נשמה שירידתה לעולם אינו לצורך תיקון חוזר בגלגול אלא בעלת מטרה כללית לצורך כוונה אלוקית והיא לא ירדה לעולם קודם לכן. עוד הוסיף המגיד והבהיר כי תפקידו בעולם הוא לגלות ולבאר את תורת הבעש"ט באופן של הבנה והשגה בדרך חב"ד.

4. רבי שניאור זלמן מלאדי חיבר את 'ספר התניא', שנקרא גם 'ליקוטי אמרים'. עיקרו של הספר מוקדש לעיון מעמיק בפנימיות חלקי הנפש, תוך זיקה מובהקת למינוחיה של הקבלה.

5. בספרו, מבהיר ר' שניאור זלמן כי מטרת הבריאה היא 'לעשות לו יתברך דירה בתחתונים', כלומר: להפוך את העולם התחתון לקדוש ולאלוקי. כתוצאה מכך נגזרת עבודת בני ישראל למטה, בקיום מצוות מעשיות דווקא, על מנת להכשיר את העולם וחפציו, ולא להסתפק בעבודת המוח והלב.

ספר 'התניא' תורגם ל-11 שפות: אנגלית, צרפתית, רוסית, יידיש, ספרדית, איטלקית, פורטוגזית, גרמנית, ערבית, הונגרית וגיאורגית. הספר הופיע גם בכתב ברייל, ועד לשנת 2010 הודפסו מעל 6000 מהדורות.

חיזוק האמונה בלב האדם
6. אחת הסגולות המופלאות של הספר היא חיזוק האמונה בלב האדם. בקרב החסידים ידוע כי מי שסובל מספקות ומפקפוקים בענייני אמונה, סגולתו ללמוד בספר התניא. אין הכרח שיימצא תשובות שכליות לכל ספקותיו, אבל אמונתו תתחזק והפקפוקים ייעלמו. הספר מעורר את הנשמה האלוקית בקרב האדם ומלהיט את שלהבת האמונה.

7. בנוסף לספר התניא, חיבר ר' שניאור זלמן חיבור הלכתי רחב היקף, נקרא 'שולחן ערוך הרב'. למרבה הצער, רובו של כתב היד היחידי באותו זמן נשרף בעת אחת השריפות הגדולות, ועל כן כיום יש בידינו רק כרבע מהספר – רוב חלק אורח חיים וקטעים על יורה דעה וחושן משפט, אף על פי שבמקור הוא נכתב על כל 4 חלקי ה'שולחן ערוך'. הספר נחשב מקור הפסיקה העיקרי בחסידות חב"ד ובחוגים נוספים, ומוכר גם בקהל הרחב כאחד מגדולי ספרי הפסיקה של תקופת האחרונים.

8. בעקבות הלשנה לשלטונות הרוסיים כי רבי שניאור זלמן שולח כספים לחסידים שעלו לארץ ישראל ובכך מסייע לאימפריה הטורקית, אשר היו יריבי רוסיה, נאסר רבי שניאור זלמן. בהשתדלות החסידים, הוא שוחרר לאחר מספר שבועות, בי"ט בכסלו. תאריך זה נשמר בחסידות חב"ד כחג הגאולה, כיוון שאז החל רבי שניאור זלמן להפיץ את אור תורתו.

9. מעבר להיות רבי שניאור זלמן מחבר תורני, ניחון בחוש מוזיקלי מפותח והלחין ניגונים. במסורת החב"דית השתמרו עשרה מניגונים אלו, אשר על פי המסורת בחסידות חב"ד, הם מהווים סגולה מיוחדת להתעוררות לתשובה. רבי שניאור זלמן נהג לומר כי 'הלשון הוא קולמוס הלב והניגון הוא קולמוס הנפש', וכן הסביר כי הניגון הוא חלק הכרחי בעבודת ה', המסייע לפתיחת הלב בתפילה ובקיום המצוות.

10. מתוך עשרת הניגונים שנשתמרו מ'בעל התניא', הניגון המקודש ביותר הוא ניגון ה"ארבע בבות" (ארבעה שערים). זוהי יצירה מוזיקלית בת ארבעה בתים, שתוכנה מקביל לארבעת העולמות העליונים הרוחניים המתוארים בכתבי הקבלה – 'אצילות', 'בריאה', 'יצירה' ו'עשייה'. מפאת סגולותיו המיוחדות ומשמעותו הרוחנית, נהוג בקרב חסידי חב"ד לנגנו בדייקנות, מתוך רצינות במועדים הבאים בלבד: חודש אלול, ימי הסליחות, יום כיפור, שמחת תורה, היום האחרון של כל אחד משלוש הרגלים וי"ט כסלו. כמו כן נהוג לנגנו בזמני שמחות כהובלת חתן לחופה, בר מצווה, ברית מילה, וכן בעל הלווייה של צדיק.