תקציר: הקַבָּלָה היא חלק הסוד שבתורה, ומכונה גם תורת הסוד, תורת הנסתר או פנימיות התורה. תורת הקבלה עוסקת ביחס שבין הקב"ה לעולם, בסדר השתלשלות העולמות הרוחניים, הספירות והמלאכים, וכן מפרשת את משמעותם הפנימית של פסוקי התורה ושל המצוות. לקבלה השפעה גדולה מאוד על חיי הרוח היהודיים. בין היתר ניכרת השפעת הקבלה בהלכות, מנהגים ובנוסח התפילה של רוב חוגי היהדות, וכן על תנועת ותורת החסידות, ספרות המוסר ועוד.

לאורך הדורות תורת הקבלה נלמדה על ידי בודדים, ורוב ציבור לומדי התורה לא עסק בה. ישנן הסתייגויות רבות, הן בהלכה והן בתורת הקבלה עצמה, על לימוד תורה זו לאלו שבדרגתם הרוחנית אינם ראויים לכך. העיסוק בקבלה הפך לנפוץ יותר בתקופת האר"י, שכתב "דוקא בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה.

תולדות חכמת קבלה
הנה הספר הראשון שיש לנו בחכמה זו הוא ספר היצירה, אשר יש מיחסים אותו לאברהם אבינו ע"ה וכן נדפס על השער של הספר, אולם רוב המחברים מיחסים אותו לתנא רבי עקיבא וכן הדעת נוטה, כי רק בימיו הותרה הכתיבה בתושבע"פ. וע"כ כמעט שאין לנו שום ספר חוץ מספרי התנ"ך שהיה מזמן מוקדם לדורו של ר"ע, מטעם האיסור הנודע אשר דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בע"פ ודברים שבע"פ אי אתה רשאי לאומרם בכתב, אלא אחר חורבן ביהמ"ק והתפזרות האומה מארצה היו יראים שלא תשתכח תורה מישראל והתירו הכתיבה מטעם "עת לעשות לה' הפרו תורתך".

ואז החלו תלמידי ר"ע לכתוב את כל התורה שבע"פ שהיתה שגורה בפיהם, וכל אחד מהם קיבל עליו מקצוע מיוחד כי רבי מאיר סידר המשניות ורבי יהודה סידר התוספתות וכו' ורבי שמעון בר יוחאי סידר את חכמת הקבלה שהיתה שגורה בפיהם וחיבר ספר הזהר והתיקונים. באופן אשר כמו המשניות הוא סידור וקיבוץ מן ההלכות ומהחידושים של כל הדורות עד דורו של ר"מ, כן הזהר הוא סידור וקיבוץ מחכמת הקבלה מכל הראשונים שקדמוהו לרשב"י, ונכתבו בסתם על שמו של רשב"י להיותו המסדרם וכמובן שיש חידושים מעצמו ג"כ.

אולם תלמידי ר"ע לא עשו חתימה על ספריהם שלא יוסיפו בהם, כי אדרבא הם עשו התחלה בחיבוריהם כדי שאחרים הבאים אחריהם יוסיפו לבאר וללבן ולחדש ולהמשיך הלאה את אותם החיבורים שהמה התחילו בהם, דהיינו על אותו הדרך שהיה נוהג בשעה שהיו עוסקים בתורה בע"פ, שהאחרונים בררו ולבנו ולפעמים גם חלקו על הראשונים על דעתם והוסיפו על הראשונים, ומשום זה אתה מוצא במשניות חידושים ומימרות גם משאר תנאים שחיו אחר זמן ר"מ.

ונמשך הדבר עד דורו של רבי יהודה הנשיא שנק' רבינו הקדוש, ומצא שהדורות מתמעטים ואינם ראויים עוד לחלוק על הראשונים ועוד מפחד תלמידים שאינם מהוגנים שלא יסתרו דברי הראשונים, לפיכך קם ועשה חתימת המשנה ומאז ואילך לא הותר למי שהוא להוסיף דבר במשניות ולא לחלוק על איזה דין מהמובא בהם.

אולם על הזהר לא נעשה שום חתימה, והוא מטעם שנידון לגניזה ולא היה מצוי לגמרי בין ההמון רק בחדרי חדרים אצל ראשי הדורות, ולפיכך נשאר החיבור.. וכל אחד ואחד מראשי הדורות הלך והוסיף בו כפי חפצו ונמשך הדבר עד זמן של רבנן סבוראי.

הר הכרמל (סתם פשוט הרכבת עברה פה..) הר מלשון הרהור, כרמל מלשון כרם ל'. כרם נקראת האמונה של האדם שצריכה שמירה יתרה מהשועלים (שאלות וחקירות של המרגלים והשכל החיצוני)
ל' בבחינת השכל של האדם שעולה למעלה לעליון לקבל מוחין, אבל לשכל בלי אמונה אין קיום כפי שנאמר "ידע הוא כוח והאמונה היא מקור הכוח" , אז חשוב וקריטי שכל השכל יהיה בתוך הכלל של האמונה.
מסביר גם את העניין של נביאי הבעל, שרצו בעלות פרטית על האמונה שהיא מעבר לאגו והדעת בעלי בתים. שנאמר "לא כצורנו צורם" ובאופן יותר פשוט – שמשתמשים בקבלה והתורה לתועלת הגשמיות הנפסדת והגוף. או בתודעה הרוחנית, כדי להקרין למת-ריק-ס (מטריקס) תמורות גשמיות, במקום הפוך לשכלל את הרוחניות והפנימיות.
עוד אומר הזוהר (לא זוכר איפה הציטוט בראש, אם כי כנראה הקדמת ספר הזוהר) "ואותם המתייראים מטעם עונש דמלקיותא ולא מטעם מצווה עליהם נאמר "מגורת רשע היא תובאנו" מי שעובר על יראת ה' עובר על כל מצוות התורה ונטמן בקליפות ונענש במלקות שהם ארבע מיתות בית דין"

לכן בעזרת ה' שנזכה להושענא רבה בנשמה ולצל האמונה, דהיינו ישועה מלשון יהושע, צד הלב, הלבנה.
אנא ה' הושיעה נא
אנא ה' הצליחה נא! (מלשון צל חי ה', אמונה)
חג שמח וישועה אמיתית לכולם.