קבלה
דף 2231

"כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה: אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם–עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן,

וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד:

לָמָה הַיַּיִן נִקְרָא גַם יַיִן וְגַם תִּירוֹשׁ? יַיִן – עַל שֵׁם שֶׁמֵּבִיא יְלָלָה לָעוֹלָם, תִּירוֹשׁ – שֶׁכָּל הַמִּתְגָּרֶה בוֹ נַעֲשָׂה רָשׁ. רַב כַּהֲנָא רָמֵי: כְּתִיב תִירָשׁ וְקָרֵינַן תִּירוֹשׁ, זָכָה – נַעֲשָׂה רֹאשׁ, לֹא זָכָה – נַעֲשָׂה רָשׁ. (יוֹמָא עו').

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מִנַּיִן שֶׁאֵין אוֹמְרִים שִׁירָה אֶלָּא עַל הַיַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן הֶחֳדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים" אִם אֲנָשִׁים מְשַׂמֵּחַ – אֱלֹהִים בְּמָה מְשַׂמֵּחַ? מִכָּאן, שֶׁאֵין אוֹמְרִים שִׁירָה אֶלָּא עַל הַיַּיִן! (בְּרָכוֹת לה').

ר' יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָה אוֹמֵר בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם אֵין שִׂמְחָה אֶלָּא בְבָשָׂר שֶׁנֶּאֱמַר: "וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ" עַכְשָׁיו אֵין שִׂמְחָה אֶלָּא בְיַיִן שֶׁנֶּאֱמַר: וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ:

תודעת הנסתר וחכמת הקבלה

הבבא סאלי – אהבת ישראל: גלות וגאולה

sh (1)