ה' באב – הילולת האר"י הקדוש- רבי יצחק לוריא
רבי יצחק לוריא מכונה האר”י הקדוש
ראשי תיבות: אשכנזי רבי יצחק, האלקי רבי יצחק.
מגדולי חכמי הקבלה, נולד בירושלים, חי תקופה במצרים ובאחרית ימיו התגורר בצפת. למד במצרים אצל רבי בצלאל אשכנזי (מחבר השיטה מקובצת), חי בתקופת מרן רבי יוסף קארו.
נולד בירושלים בשנת רצ”ד, בגיל שמונה נפטר אביו רבי שלמה, והוא ירד יחד עם אימו אל דודו במצרים, שם למד תורה אצל הרדב”ז, בגיל חמש עשרה נשא את בת דודו, במשך זמן ארוך התבודד. בגיל שלושים ושש הגיע לצפת והלך אל המקובל האלוקי רבי משה קורדבירו שהיה נשיא הדור ומשיח שבדור באותו דור ולמד אצלו תורת הנסתר ולאחר הסתלקותו של רבי משה קורדבירו נתגלה האר”י בצפת כצדיק וקדוש ונהיה נשיא הדור ומשיח שבדור ויורשו הרוחני של הרמ”ק והחל ללמד את תורת הקבלה בצפת, כשהוא מקים עשרות תלמידים המכונים גורי האר”י בין הבולטים שבהם היו: רבי חיים ויטאל, רבי ישראל סרוג, ועוד רבים.
לפי מסורות שמסרו תלמידיו, עד גיל 36 חי בבית דודו רבי מרדכי פרנסיס שהיה ממונה על המכס במצרים והיה סמוך על שולחנו במצרים, שם הקדיש את עיתותיו להגייה ליד הנילוס בספר הזוהר, עד נגלה אליו שוב אליהו הנביא והורה לו לעלות לארץ ישראל ולחיות בצפת וללמד את הרב חיים ויטל את כל אשר הוא יודע כי לשם כך הגיע לעולם וזה כל יעודו בחייו. מצד שני בגניזה בקאהיר נמצאו תעודות מהן עולה כי האר”י התפרנס ממסחר בפלפלים. האר”י הגיע לצפת בשנת 1570 (שנת הש”ל) ובמשך שנתיים חי שם עד שבתאריך ה’ אב ה’של”ב (שנת 1572) הוא נפטר והוא בן 38.
חידושו ופעולתו בעולם הקבלה:
האריז”ל הקים דרך בלימוד תורת הקבלה, כשהיא מכונה קבלת האריז”ל, לעומת שיטת הרמ”ק, בעל מחבר ספר פרדס רימונים ועוד מקובלים שקדמו לו.
המיוחד בתורת האר”י כמו שמביא בעל הסולם, שכל המקובלים שקדמו לו, התעסקו בחכמת הקבלה רק דרך ג’ הלשונות – פשט, רמז, דרש.
כנגד דומם צומח חי, והיו חסרים את מדרגת החכמה, שהיא שפת הקבלה, מדרגת המדבר, בחינה ד’ מצד ההמשכה; שרק דרכה באמת אפשר להבין את חכמת הקבלה על בורייה בצורת המלאה והאמיתית ולא זולת;
השפה הזו הייתה גנוזה ונסתרת מהעולם, עד שבא האר”י וחידש וגילה אותה בחזרה לעולם. על כן כל המקובלים הקודמים להאר"י היו חסרים השגה מהותית בעצם החכמה, לכן כולם קיבלו אותו כמפרש היחיד, כפי שמביא בעל הסולם בלשון קודשו:
"וכל ישישי ארץ אבירי הרועים חברים ותלמידים של החכם האלקי הרמ"ק ז"ל, קמו עמדו לפניו, כתלמידים לפני הרב, וכן כל חכמי הדורות אחריהם, עד היום הזה, איש מהם לא נעדר, משכו ידיהם מכל הספרים והחיבורים שקדמוהו, הן קבלת הרמ"ק, והן קבלת הראשונים וקבלת הגאונים, זכר כולם לברכה, וכל חיי רוחם הדביקו בחכמתו הק' ביחוד:".
מחידושיו הגדולים: האר"י הקדוש חידש וגילה בעולם את כל הסוד של האור חוזר בתורת הקבלה.
ואת כל הסוד של הד' בחינות ושורשם, שבד"כ נלמדו כעשר ספירות, בא האר"י הקדוש וחידש וגילה שספירת התפארת מתחלקת לשש בחינות בבחינת המגן דוד.
תורתו:
תורתו של האר”י נכתבה בעיקר על ידי תלמידו המובהק רבי חיים ויטאל (מהרח”ו) בספרים הבאים: (נקראים “כתבי האר”י”)
עץ חיים, שער הכוונות ,שער מאמרי רשב”י, ליקוטי תורה, שער מאמרי רז”ל, מבוא שערים. ספרים של עוד מתלמידיו מובאים בחסידות, אך בעיקר סומכים על מה שכתב הרח”ו.
יחסית בית מדרשו היה בזמן קצר כי"ז חודשים, אך בזמן זה שינה בית מדרשו את כל העולם כולו.
סידור האריז”ל – האר”י לא ערך סידור, אבל חיבר כוונות וייחודים לתפילה. תלמידיו ותלמידי תלמידיו ערכו סידורים עם הכוונות שמסר והתאימו את נוסח התפלה לכוונות.
פיוטיו:
בין השאר חיבר את הפיוטים אסדר לסעודתא ואזמר בשבחין ובני היכלא הנאמרים אצל חסידים בליל וביום שבת קודש בסעודה שלישית, בפיוטים אלו נרמז שמו בראשי החרוזים כשהוא חותם “אני יצחק בן שלמה לוריא”.
אתרי האר"י
באיזור בצפת קיימים שלש מוקדי כינוס יהודים שקשורים לאר"י: בית כנסת האר"י (האשכנזי והספרדי), מקוה האר"י וקבר האר"י.
מקום קבורתו:
מקום קבורתו בבית העלמין העתיק בצפת, סמוך לבנו ולרבותיו.
קדושתו:
האר"י נמנה ביחד עם עוד שלושה רבנים אחרים שהוצמד להם התואר 'הקדוש': האלשיך הקדוש, ה"אור החיים" הקדוש והשל"ה הקדוש.
בהקדמה לספר "פרי עץ חיים" מתאר רבי חיים ויטאל את רבו הקדוש:
"לא היה מי שישיג חכמה זו על אמיתתה כמוהו כי היה יודע במשנה ותלמוד ואגדות ומדרשות על כל דבר ודבר כמה פנים בפרד"ס ומעשה בראשית ומעשה מרכבה בשיחות עופות ובשיחות דקלים ואילנות ועשבים … היה רואה נשמות בעת צאתם מהגוף ובבתי הקברות ובעלותן בכל ערב שבת לגן עדן. והיה מדבר עם נשמת הצדיקים שהם בעולם הבא והיו מגלין לו רזי תורה. וגם היה יודע חכמת הפרצוף ושרטוטי הידיים ופתרון חלומות על אמיתתם ובגלגולים ישנים וגם חדשים. והיה מכיר במצח אדם מה מחשב ומה שחלם ומה פסוק קרא בעליית נשמתו לגן עדן בלילה והיה מלמד פירוש שורש נשמתו. והיה קוראו במצחו זכיות ועבירות שחישב. והיה נותן לכל אחד ואחד תיקון כפי הבחירה המיוחדת או לשורש נשמתו האחוזה בשורש של אדם הראשון … והיה מלא חסידות ודרך ארץ וענווה ויראת ה' ואהבת ה' ויראת חטאו וכל מידות טובות ומעשים טובים היה בו… וכל זה השיג מרוב חסידותו ופרישותו אחר התעסקו ימים רבים בספרים ישנים גם חדשים בחכמה זו. ועליהן הוסיף חסידות ופרישות וטהרה וקדושה וזהו הביאו לידי רוח הקודש והיה אליהו נגלה לו תמיד".
סיפור:
פעם אחת אמרו לו חכמי ספרד: רבינו נר ישראל, כל כך חכמה מסר השם יתברך ביד מעלתך, למה לא יחבר הרב חיבור אחד נחמד כדי שלא תשתכח תורה מישראל? השיב להם: אילו היו כל הימים דיו וכל הקנים קולמוסים וכל הרקיעים גוילים, לא יספיקו לכתוב כל חכמתי. וכשאני מתחיל לגלות לכם סוד אחד מן התורה נתרבה עלי כל-כך שפע כמו נחל שוטף ואני מבקש תחבולות מהיכן אפתח לכם צינור דק וקטן לגלות לכם סוד אחד מן התורה כפי אשר תוכלון שאת…
כמו כן, ידוע הסיפור המפורסם שפ"א ישן האריז"ל בשבת, וראהו אחד מתלמידיו המובהקים בתוך שנתו ששפתותיו ממללות, לאחמ"כ שאלו מה אמר בעת שנתו, השיב לו האר"י: "דע כי אף אם אשב במשך שמונים שנה ברציפות ואדבר ללא הפסק, לא אספיק לומר לך מה שהשגתי ונתגלה לי בשעה זו שישנתי בשבת".
סיפור נוסף:
"ספר לי הרב רבי יצחק הכהן ז"ל, כי בעת פטירת מורי [רבינו האר"י] ז"ל, כשיצאתי אני מאצלו, נכנס הוא אצלו, ויבכה לפניו ויאמר, וכי זו היא התקוה שהיינו כלנו מתאוים בחייך, לראות טובה ותורה וחכמה גדולה בעולם, והשיבו אילו מצאתי אפילו אחד בלבד צדיק גמור בכם, לא סלקוני מן העולם הזה קודם זמני. עודנו מדבר עמו, שאל עלי ואמר היכן הלך חיים, וכי בשעה כזאת הלך מאצלי, ויצטער מאד, והבין מדבריו כי היה ברצוני למסור לי איזה דבר סתר, אז אמר לו רבי יצחק ומה נעשה מכאן ואילך, ויאמר תאמר לחברים משמי שמהיום והלאה לא יתעסקו כלל בחכמה זו שלמדתים, כי לא הבינו אותה כראוי, ויבאו ח"ו לידי כפירה ואיבוד נפש, אמנם רח"ו לבדו יעסוק בה לבדו בלחישה בסתר, ויאמר רבי יצחק וכי ח"ו אין עוד לנו תקוה, ויאמר לו [רבינו האר"יפ אם תזכו אני אבוא לכם ואלמדכם, ויאמר לו איך תבוא ותלמדנו, אחר שאתה נפטר עתה מן העולם הזה, ויאמר לו אין לך עסק בנסתרות, אך תהיה ביאתי לכם, אם בחלום, אם בהקיץ, אם במראה, ותכף אמר לו קום צא מהר, כי אתה כהן, ואני הגיע זמני, כי אין פנאי להאריך בשום דבר, ויצא מהר, וטרם שיצא ממפתן הבית, פתח פיו ויצאה נשמתו בנשיקה זלה"ה" עכ"ל.
רואים שהאר"י הקדוש קיים את הבטחתו שחזר בעיבור נשמתו בבעל הסולם המכונה
"האר"י החי" וגילה את החכמה מחדש ונתן את הסולם לספר השמים.
