א
כי צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום. כי מי שרודף אחר הכבוד, אינו זוכה לכבוד אלקים, אלא לכבוד של מלכים, שנאמר בו (משלי כה ב): "כבד מלכים חקר דבר", והכל חוקרים אחריו ושואלים: מי הוא זה ואיזהו, שחולקים לו כבוד הזה, וחולקים עליו, שאומרים שאינו ראוי לכבוד הזה.

אבל מי שבורח מן הכבוד, שממעט בכבוד עצמו ומרבה בכבוד המקום, אזי הוא זוכה לכבוד אלהים, ואז אין בני-אדם חוקרים על כבודו אם הוא ראוי אם לאו, ועליו נאמר (משלי כה ב): "כבד אלהים הסתר דבר", כי אסור לחקר על הכבוד הזה.

ב
ואי אפשר לזכות לכבוד הזה, אלא על-ידי תשובה. ועקר התשובה – כשישמע בזיונו, ידם וישתק, כי לית כבוד בלא כ"ף, והכ"ף הוא כתר, בחינת אהיה, בחינת תשובה.

כי אהיה דא אנא זמין למהוי. הינו קדם התשובה, עדין אין לו הויה, כאילו עדיין לא נתהוה בעולם, כי טוב לו שלא נברא משנברא, וכשבא לטהר את עצמו ולעשות תשובה, אז הוא בבחינת אהיה, הינו שיהיה לו הויה בעולם, הינו אנא זמין למהוי.

וזה בחינת כתר, כי כתר לשון המתנה, בחינת תשובה, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (יומא לח: לט.): 'הבא לטהר מסיעין לו, משל לאחד שבא לקנות אפרסמון. אומרים לו: המתן' וכו', וזה בחינת כתר, כמו שכתוב (איוב לו ב): "כתר לי זעיר ואחוך".

אבל קדם התשובה אזי בחינת אהיה בהסתרת פנים ממנו, כי עדין לא הכין את עצמו למהוי בעולם, והסתרת פני אהיה גימטריא דם, הינו שפיכות דמים ובזיונות, על שם (שמואל א ב ל): "ובזי יקלו", כי עדין הדם שבחלל השמאלי שבלב, ששם מדור היצר הרע, כמו שכתוב (קהלת י ב): "ולב כסיל לשמאלו", עדין הוא בתקף ועז. ובשביל זה באין עליו בזיונות ושפיכות דמים, כי זה בחינת הסתרת והחזרת פני אהיה, גימטריא דם.

פרוש: כי אחורי שם אהיה הוא בגימטריא דם, כמובא. הינו כשכותבין השם באחורים, דהינו א, אה, אהי, אהיה, שחוזרין בכל פעם לאחור, הוא בגימטריא דם, וזהו בחינת החזרת והסתרת פני אהי"ה, שעולה דם:

ותקון לזה, שיהפך דם לדם, שיהיה מן השומעים חרפתם ואינם משיבים, ולא ידקדק על בזיון כבודו. וכשמקים דם לה', אז הקדוש-ברוך-הוא מפיל לו חללים חללים, כמו שכתוב (תהלים לז ז): "דום לה' והתחולל לו – והוא יפיל לך חללים", (כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה, גטין ז.), הינו: "ולבי חלל בקרבי" (תהלים קט כב), הינו על-ידי-זה נתמעט הדם שבחלל השמאלי, וזה בחינת זביחת היצר הרע, ועל-ידי-זה זוכה לכבוד אלקי, כמו שכתוב (תהלים נ כג): "זבח תודה יכבדנני". ודרשו חכמינו, זכרונם לברכה (סנהדרין מג:) על זביחת היצר הרע:

ג
וצריך לאחז תמיד במדת התשובה, כי מי יאמר: "זכיתי לבי, טהרתי מחטאתי" (משלי כ ט), כי בשעה שאדם אומר: חטאתי, עויתי, פשעתי, אפלו זה אי אפשר לומר בבר לבב בלי פניה. (וזהו: מי יאמר: "זכיתי לבי, טהרתי מחטאתי", הינו מי יוכל לומר, שלבו זך וטהור מפניות, אפלו בשעה שאומר: חטאתי וכו'. וזהו: "מי יאמר וכו': טהרתי מחטאתי", הינו שיהיה טהור מן החטאתי, עויתי, פשעתי שאמר, כי גם אז אינו זך וטהור בלי פניות, כנ"ל). נמצא, שצריך לעשות תשובה על התשובה הראשונה, הינו על חטאתי, עויתי, פשעתי שאמר, כי עליו נאמר (ישעיהו כט ג): "בשפתיו כבדוני", כי על-ידי תשובה זוכה לכבוד ה', "ולבו רחק ממני".

ואפלו אם יודע אדם בעצמו, שעשה תשובה שלמה, אף על-פי-כן צריך לעשות תשובה על תשובה הראשונה. כי מתחלה כשעשה תשובה עשה לפי השגתו, ואחר-כך בודאי כשעושה תשובה, בודאי הוא מכיר ומשיג יותר את השם יתברך. נמצא לפי השגתו שמשיג עכשו, בודאי השגתו הראשונה הוא בבחינת גשמיות. נמצא, שצריך לעשות תשובה על השגתו הראשונה, על שהתגשם את רוממות אלקותו.

וזה בחינת עולם הבא, שיהיה כלו שבת, הינו כלו תשובה, כמו שכתוב (דברים ל ב): "ושבת עד ה' אלקיך", כי עקר עולם הבא הוא השגת אלקותו, כמו שכתוב (ירמיהו לא לג): "וידעו אותי למקטנם ועד גדולם". נמצא בכל עת שישיגו השגה יתרה, אזי יעשו תשובה על ההשגה הראשונה.

וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: (שם בסנהדרין): 'כל הזובח את יצרו', הינו בחינת תשובה, בחינת: (תהלים קט כב) "ולבי חלל בקרבי", בחינת דם לה', בחינת אקי"ה, בחינת כתר, בחינת כבוד, כנ"ל, 'ומתודה עליו', הינו שמתודה על זביחת יצרו, הינו שעושה תשובה על תשובתו והשגתו הראשונה, 'כאלו כבדו להקדוש-ברוך-הוא בשני עולמות'. כי תשובה הראשונה, בחינת כבוד עולם הזה. ואחר התשובה שזוכה להשגה יתרה, ומכיר ביותר את רוממות אלקותו, ועושה תשובה על תשובתו, זאת התשובה הוא בחינת כבוד עולם הבא.

וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (פסחים נ.): "אור יקרות וקפאון" (זכריה יד ו), 'אור שהוא יקר בעולם הזה, יהיה קפוי וקל לעולם הבא'. נמצא בעולם הבא, כשיזכו להשגה יתרה באלקותו, בודאי יתחרטו ויעשו תשובה על השגת עולם הזה, כי השגת עולם הזה בבחינת גשם נגד השגת עולם הבא. וזה 'כאלו כבדו להקדוש-ברוך-הוא בשני עולמות', כי זביחת היצר היא התשובה הראשונה, הוא בחינת כבוד עולם הזה, והודוי על זביחת היצר, הינו תשובה שניה, היא בחינת כבוד עולם הבא, שהכבוד הראשון נעשה קפוי וקל, נגד הכבוד השני.

וזה שאומר הקדוש-ברוך-הוא (תהלים נ כ): "אלה עשית והחרשתי, דמית היות אהיה כמוך", כי האדם על-ידי שמחריש, נעשה בחינת אקיה, כנ"ל. אבל הקדוש-ברוך-הוא, מה שמחריש לאדם, אין זה בשביל אקיה, חס ושלום, כי זה אין שיך אצל הקדוש-ברוך-הוא. אין זה אלא כדי שיקבלו ענשם בעולם הבא, שאז מסדרין לעיניו עוונותיו, ויוכיח אותו על פניו, וזה: "אוכיחך ואערכה לעיניך":

ד
Classicalguitar.png

צריך להיות בקי, לחן של ?, בביצוע יוסף קרדונר, לייזר ברודי

וכשרוצה אדם לילך בדרכי התשובה, צריך להיות בקי בהלכה, וצריך להיות לו שני בקיאות, הינו בקי ברצוא, בקי בשוב, כמו שכתוב: 'זכאה מאן דעיל ונפיק' (זהר ויקהל ריג:, האזינו רצב.).

וזה בחינת (תהלים קלט ח): "אם אסק שמים שם אתה", בחינת עיל, בחינת בקי ברצוא. "ואציעה שאול הנך", בחינת ונפיק, בחינת בקי בשוב. וזה (שיר השירים ו ג): "אני לדודי ודודי לי". 'אני לדודי', זה בחינת עיל. 'ודודי לי' זה בחינת ונפיק. [וזה סוד כונת אלול], וזה עקר כבודו.

וזה (ישעיהו נח יג): "וכבדתו מעשות דרכיך". 'דרכיך' לשון רבים. הינו עיל ונפיק, וכשיש לו אלו השני בקיאות הנ"ל, אזי הוא הולך בדרכי התשובה וזוכה לכבוד ה', כמו שכתוב: "וכבדתו מעשות דרכיך", הינו שזוכה לכתר, כי 'לית כבוד בלא כ"ף', ואז ימין ה' פשוטה לקבל תשובתו, [וזה סוד כונת אלול]:

ה
ועל-ידי הדמימה והשתיקה נעשה בחינת חיריק, כמובא בתקונים (בהקדמה ז.). "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר" (שמות כד י) 'דא חיריק', וזה בחינת (ישעיהו סו א): "והארץ הדם רגלי". 'הדם' זה בחינת דמימה, וזה בחינת הנקדה התחתונה של תמונת א.

ונקדה העליונה שעל האל"ף זה בחינת כתר, בחינת (יחזקאל א כו): "וממעל לרקיע אשר על ראשם אבן ספיר דמות כסא", 'דמתכסיא לעילא מוא"ו שבאל"ף, דמתקריא רקיע' (שם בתקונים), והנקדה היא כסא דמתכסיא, כמו שכתוב (חגיגה יג.): "במפלא ממך אל תדרש, ובמכסה ממך אל תחקר", וזה בחינת: "כבוד אלקים הסתר דבר", בחינת כתר.

והוא"ו שבתוך האלף, הוא רקיע, שמים, אש ומים, בחינת הבושה שנשתנה פניו לכמה גונין. וזה בחינת רקיע כלליות הגונין. ונעשה על-ידי-זה אדם לשבת על הכסא, כמו שכתוב (שם ביחזקאל): "ודמות כמראה אדם עליו מלמעלה", 'כי לית אדם בלא אל"ף' (שם). וזה אותיות אדם, אלף דם. הינו על-ידי דם לה', נעשה אל"ף, ונעשה אדם לשבת על הכסא.

כי הוא"ו שבתוך האלף הוא רקיע כלליות הגונין, הינו הבושה כנ"ל. והנקדה התחתונה היא השתיקה והדמימה, כמו שכתוב: "והארץ הדם רגלי", וזה בחינת חיריק, בחינת: "ותחת רגליו", והנקדה העליונה הוא כסא דמתכסיא, בחינת תשובה, בחינת: "כבוד אלקים הסתר דבר", בחינת: "במכסה ממך אל תחקר", בחינת: "וממעל לרקיע דמות כסא וכו', ונעשה אדם לשבת על הכסא", בחינת: "כמראה אדם עליו מלמעלה".

ואז נעשה יחוד בין חמה ללבנה, שהשמש מאיר ללבנה, ונעשה יחוד בין משה ויהושע, כי (בבא בתרא עה.) 'פני משה כפני חמה', ודא נקדה העליונה, בחינת כסא, בחינת משה, כמו שכתוב (תהלים פט לז): "וכסאו כשמש נגדי", בחינת: "וממעל לרקיע דמות כסא". והנקדה התחתונה היא יהושע, בחינת לבנה, בחינת: "ותחת רגליו כמעשה לבנת", דא לבנה. והוא"ו שבתוך האלף הוא הרקיע, הוא בחינת האהל, כמו שכתוב (שמות לג יא): "ויהושע בן נון (נער) לא ימיש מתוך האהל". ו'אהל' הוא רקיע, כמו שכתוב (ישעיהו מ כב): "וימתחם כאהל לשבת", וכתיב (תהלים קד ב): "נוטה שמים כיריעה", וזה (שמות כו): "יריעות האהל".

וכסא העליון, הינו נקדה העליונה נחלקת לשלש טפין. כי תשובה צריך להיות בשלשה תנאים, כמו שכתוב (ישעיהו ו י): "פן יראה בעיניו, ובאזניו ישמע, ולבבו יבין ושב". ואלו השלש בחינות הם נקדת סגו"ל, 'וסגול דא חמה' (תקונים בהקדמה ז:), הינו פני משה כפני חמה.

ו
וזה פרוש: אמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה אזלינן במדברא, וחזינן הני אוזי דשמיטין גדפיהו משמניהו, וקא נגדי נחלי דמשחא מתותיהו. ואמינא להו: אית לי מניכו חולקא לעלמא דאתי? חדא דליא לי אטמא, וחדא דליא לי גדפא. כי אתאי לקמיה דרבי אלעזר, אמר לי: עתידין ישראל לתן עליהם את הדין: (בבא בתרא עג:)

רשב"ם:

דשמיטין גדפיהו. נפלו נוצה שלהם מרב שומן: דליא לי גדפא. הגביה לי הכנף, רמז – זהו חלקך לעתיד לבוא: לתן עליהם את הדין. שבחטאתם מתעכב משיח, ויש להם צער בעלי-חיים, לאותן אוזין, מחמת שומנן:

שהלך לחקר במדה הטובה של ענוה, שאדם משים עצמו כמדבר לדוש, שהכל דשין עליו. וראה חכמים, וזה בחינת אוזי, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות נז:): 'הרואה אוז בחלום יצפה לחכמה'.

'דשמיטין גדפיהו', פרש רש"י: 'נוצות'. זה בחינת מחלקת ובזיונות, כמו שכתוב (דברים כה יא): "כי ינצו אנשים", הינו שאין משגיחין על מחלקת ובזיונות שמבזין אותן, ושומעים חרפתן ואינם משיבים. ועל-שם השתיקה נקראים חכמים, כי (משנה אבות ג יג): "ס(י)יג לחכמה שתיקה": [כי השתיקה היא בחינות כתר].

וזה לשון 'דשמטין', כמו שכתוב (דברים טו ב): "שמוט כל בעל משה ידו", הינו שלא יתבע עלבונו.

(כי על-ידי השתיקה זוכין לתשובה, שהיא בחינת כתר כנ"ל. וזה בחינת: 'סיג לחכמה שתיקה'. 'סיג' דיקא, זה בחינת כתר, שהוא בחינת סיג וגדר סביב סביב, שמסבב ומכתיר ומעטיר את החכמה, וזה הכתר, שהוא בחינת סיג, נעשה מהשתיקה, כנ"ל. וזהו: 'סיג לחכמה שתיקה', כנ"ל).

GreenButton UpArrow.svgמידת השתיקה

וזה פרוש משמניהו, מלשון: "שמנת עבית", (כלומר: מחמת שאוחזין עצמן בבחינת (דברים לב טו): "שמנת עבית"), הינו בשביל זה שומעין חרפתן ואינם משיבים, כי זה עושין בשביל תשובה על עוונותם, כמו שכתוב (שם): "וישמן ישרון". (בחינת השמן לב כו', ואזניו כו', פן יראה כו', שהתשובה צריך להיות בשלשה תנאים אלו).

'ונגדי נחלי דמשחא מתחותיהו', הינו על-ידי השתיקה זוכין לכבוד אלקי, שהוא בחינת שמן, כמו שכתוב (תהלים מה ח): "אהבת צדק ותשנא רשע, על-כן משחך", וזה בחינת (תהלים כד): "מלך הכבוד".

'ואמינא להו: אית לי מיניכו חולקא לעלמא דאתי? חדא דליא לי אטמא', זה בחינת: "והארץ הדם רגלי" (ישעיהו סו א), בחינת נקדה התחתונה, כנ"ל. 'וחדא דליא לי כנף' זה בחינת כסא, כמו שכתוב (ישעיהו ל כ): "ולא יכנף עוד מוריך", זה בחינת נקדה העליונה. הינו שהראו לרבה בר בר חנה, שגם הוא זכה לאלו הבחינות.

'אמר רבי אלעזר: עתידין ישראל לתן עליהם את הדין' כי ישראל נקראים אדם, וקודשא בריך הוא וישראל – כלא חד. וישראל, שהם בחינת אדם, ישבו על הכסא, כמו שכתוב: "ועל הכסא דמות כמראה אדם", וישראל יתנו דין לכל באי עולם, הינו הם ישפטו בעצמן כל הדינין:

ז
וזה פרוש: (תהלים מז ד): "ידבר עמים תחתינו ולאמים תחת רגלינו", זה בחינת חיריק נקדה התחתונה של אל"ף, שהוא בחינת: "ותחת רגליו", בחינת: "והארץ הדם רגלי". "יבחר לנו את נחלתנו", זה בחינת משה, בחינת נקדה העליונה של האל"ף, בחינת: "וממעל לרקיע דמות כסא", ו"כסאו כשמש". 'פני משה כפני חמה', כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (זבחים קיט א): 'ר' שמעון אומר: נחלה זו שילה', 'שילה דא משה' (זהר בראשית כה: ובתקון כא). "את גאון יעקב", זה בחינת וא"ו שבתוך אל"ף, בחינת אהל, בחינת אור, שמשה מאיר ליהושע, כמו שכתוב (בראשית כה כז): "ויעקב איש תם יושב אהלים".

וזה בחינת (סנהדרין כ ב): 'שלשה דברים שנצטוו ישראל, שיכלו זרעו של עמלק', זה בחינת: "ידבר עמים תחתינו", 'ולמנות להם מלך', זה בחינת "גאון יעקב", בחינת (במדבר כד יז): "דרך כוכב מיעקב", בחינת מלך, 'ולבנות להם בית הבחירה', זה בחינת משה, בחינת דעת, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות לג א): 'מי שיש בו דעה, כאלו נבנה בית המקדש בימיו', וזה בחינת: "יבחר לנו את נחלתנו":.

(מסימן ד' עד כאן לשון רבנו, זכרונו לברכה)

וזה פרוש: "ויאמר ה' אל משה: קרא את יהושע", משה הוא נקדה העליונה, ויהושע הוא נקדה התחתונה. "והתיצבו באהל", זה בחינת הרקיע, בחינת הוא"ו שבתוך האל"ף. "ואצונו", כי משה היה צריך אז למסר הכל ליהושע, "ואין שלטון ביום המות" (קהלת ח ח), כי בשעת הסתלקות הצדיק אין לו שליטה וכח להאיר ליהושע, על כן דיק 'ואצונו', אני בעצמי, כי חזרה הממשלה להקדוש-ברוך-הוא:

וכלל כל הענין כלול בתמונת אל"ף, שהוא נקדה העליונה, ונקדה התחתונה ווא"ו. ודוק מאד.

והוא ענין שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: שקדם כניסת ישראל לארץ הזהרו לקים שלש מצוות: 'להכרית זרעו של עמלק' 'ולבנות להם בית הבחירה' 'ולמנות מלך'. 'להכרית זרעו של עמלק' היא בחינת יהושע, נקדה התחתונה. כי עקר מחית עמלק תלוי ביהושע, כמו שכתוב (שמות יז ט): "צא הלחם בעמלק", וכמבאר בזהר הענין (בשלח סה:). 'ולבנות בית הבחירה' הוא בחינת משה, נקדה העליונה, כי 'מי שיש בו דעה, כאלו נבנה בית-המקדש בימיו', ומשה הוא בחינת הדעת. 'ולמנות מלך' הוא בחינת רקיע, הוא"ו שבתוך האל"ף, כמו שכתוב: "דרך כוכב מיעקב", שקאי על שיקום מלך מיעקב, "ודרך כוכב" הוא בחינת רקיע, שיש בו כוכבים ומזלות. והינו "מיעקב", כי "יעקב איש תם ישב אהלים", בחינת רקיע, כמו שכתוב: "וימתחם כאהל", כמבאר בזהר, שיעקב הוא בחינת וא"ו. כי שלש מצוות אלו הם בחינת תשובה, והבן. (מן וכלל עד כאן כפול לעיל בשנוי לשון קצת):

(שיך לעיל),וזה סוד כונות אלול. שמעתי קצת כטפה מן הים. עין-שם בכונות של אלול, מבאר שם, שכלל כונות אלול הוא: "הנותן בים דרך", שצריכין להאיר בחינת דרך בים וכו', וזה הדרך הוא בחינת שתי פעמים השם יב"ק, כי שתי פעמים יב"ק עולה דרך, וזה נמשך מבחינת שני שמות, שהם קס"א ס"ג, כי אלו שני שמות: קס"א ס"ג, הם עולים בגימטריא שתי פעמים יב"ק, שהוא בגימטריא דרך כנ"ל. וצריך לכון שם קס"א בסגול, ושם ס"ג בחיריק. וסגול דקס"א וחיריק דס"ג הם עולים תי"ו, כי שם קס"א הוא שם אקי"ק במלואו, כזה: אל"ף ק"י יו"ד ק"י, שהם יוד אותיות, וכל אחת נקדה בסגול, וסגול הוא שלש נקדות, ועל-כן הוא עולה שלשים, ועל-כן יוד פעמים סגול עולה שי"ן. וס"ג הם יוד אותיות של מלוי הוי"ה, יו"ד ק"י וא"ו ק"י, וכל אחת נקדה בחיריק, עולה ק', ושניהם – חיריק דס"ג וסגול דקס"א עולים יחד תיו, בגימטריא פשוטה, ואז על-ידי כל בחינות הנ"ל, הימין פשוטה לקבל תשובתו, כי ימין במלואו עולה דרך עם השלש אותיות, שהוא שתי פעמים יב"ק וכו', עין שם. כל זה מבאר מתוך כונת אלול.

ועתה בוא וראה והבן, איך כל הכונות הנ"ל, מרמזים ונעלמים בדרך נפלא ונורא מאד בתוך התורה הנ"ל, כי מבאר שם, שמי שרוצה לעשות תשובה, צריך שיהיה לו שני בקיאות, הינו בקי ברצוא בקי בשוב, שהוא בחינת עיל ונפיק, בחינת: "אם אסק שמים שם אתה", שהוא בחינת בקי ברצוא, "ואציעה שאול הנך", שהוא בחינת בקי בשוב וכו', כמבאר לעיל, עין שם.

והפרוש הפשוט הוא, שמי שרוצה לילך בדרכי התשובה, צריך לחגר מתניו, שיתחזק עצמו בדרכי ה' תמיד, בין בעליה בין בירידה, שהם בחינת: "אם אסק שמים ואציעה שאול" (תהלים קלט ח) וכו', הינו בין שיזכה לאיזה עליה, לאיזה מדרגה גדולה, אף-על-פי-כן אל יעמד שם, ולא יסתפק עצמו בזה, רק צריך שיהיה בקי בזה מאד, לידע ולהאמין שהוא צריך ללכת יותר ויותר וכו', שזהו בחינת בקי ברצוא, בבחינת עיל, שהוא בחינת: "אם אסק שמים שם אתה". וכן להפך, שאפלו אם יפל, חס ושלום, למקום שיפל אפלו בשאול תחתיות, גם כן אל יתיאש עצמו לעולם, ותמיד יחפש ויבקש את השם יתברך, ויחזק עצמו בכל מקום שהוא, בכל מה שיוכל, כי גם בשאול תחתיות נמצא השם יתברך, וגם שם יכולין לדבק את עצמו אליו יתברך, וזה בחינת: "ואציעה שאול הנך". וזה בחינת בקי בשוב, כי אי-אפשר לילך בדרכי התשובה, כי אם כשבקי בשני הבקיאות האלו.

ודקדק רבנו, זכרונו לברכה, וקרא ענין זה בלשון בקי, כי היא בקיאות גדול מאד מאד, שיזכה לידע ליגע עצמו ולטרח בעבודת ה' תמיד, ולצפות בכל עת להגיע למדרגה גבה יותר, ואף-על-פי-כן אל יפל משום דבר, ואפלו אם יהיה איך שיהיה, חס ושלום, אף-על-פי-כן אל יפל בדעתו כלל, ויקים: "ואציעה שאול הנך", כנ"ל:

ועל-פי סוד נעלם בזה סוד כונות אלול הנ"ל, כי בקי הוא בחינת שם יב"ק הנ"ל, שהוא אותיות בקי, וזה שזוכה לשני הבקיאות הנ"ל, שהם שתי פעמים בקי, דהינו בקי ברצוא בקי בשוב, על-ידי-זה זוכה לדרך התשובה, כי שתי פעמים בקי, שהם בחינת שתי פעמים יב"ק הנ"ל, עולה בגימטריא דרך כנ"ל.

כי על-פי הכונות נעשה זה הדרך מבחינת סגול דקס"א וחיריק דס"ג, שהם בגימטריא שתי פעמים יב"ק, כנ"ל. וזה בעצמו סוד בחינת שני הבקיאות הנ"ל, כי בקי ברצוא, שהוא בחינת "אסק שמים", זה בחינת סגול דקס"א, כי אסק אותיות קס"א. ובקי בשוב, שהוא בחינת: "ואציעה שאול הנך", זה בחינת חיריק דס"ג, מלשון: "אל תס"ג גבול עולם", שהוא בחינת שמסיג גבולו ומחזירו לאחוריו, שזה בחינת ירידה, שהאדם נופל, חס ושלום, ממדרגתו, והוא נסוג אחור, חס ושלום. אף-על-פי-כן יחזק את עצמו, ואל יתיאש עצמו לעולם, כי גם שם נמצא השם יתברך, בבחינת: "ואציעה שאול הנך" כנ"ל, וזה בחינת שם ס"ג כנ"ל.

כי סגול דא חמה, שהוא נקדה העליונה שעל האל"ף, הנחלקת לשלש טפין, שזהו בחינת "אסק שמים", בחינת סגול דקס"א, שהוא אותיות אסק, כנ"ל. וחיריק הוא בחינת נקדה התחתונה של האל"ף, שהוא בחינת: "ואציעה שאול הנך", שהוא בחינת חיריק דס"ג הנ"ל.

וזה שכתב שם למעלה בהתורה הנ"ל: "וכשיש לו אלו השני בקיאות הנ"ל אזי הוא הולך בדרכי התשובה", כי משני פעמים בקי, שהם בחינת קס"א וס"ג, "אסק שמים ואציעה שאול" וכו', על-ידי-זה נעשה בחינת דרך, שהוא בגימטריא שתי פעמים בקי, שהם קס"א וס"ג וכו' כנ"ל. כי עקר דרך התשובה זוכין על-ידי שני הבקיאות הנ"ל, ואז ימין ה' פשוטה לקבל תשובתו, כי ימין בגימטריא דרך, שהם שתי פעמים בקי כנ"ל. ופשוטה בגימטריא סגול דקס"א וחיריק דס"ג, שהם בעצמם בחינת נקדה העליונה ונקדה התחתונה, שהם בחינת מה שצריכין לבקש השם יתברך תמיד, הן למעלה הן למטה, בחינת: "אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך", שהם בחינת שני הבקיאות הנ"ל, ועל כן כשיש לו שני הבקיאות הנ"ל, אז הוא הולך בדרכי התשובה, ואז ימין ה' פשוטה לקבל תשובתו. והבן הדברים היטב, כי הם דברים עמקים מאד.

ועל-פי-זה תבין לקשר התורה היטב, שמה שכתב בסוף מענין נקדה העליונה ונקדה התחתונה של האל"ף, זהו בעצמו בחינת שני הבקיאות הנ"ל, (כי זה אינו מבאר בפרוש בהתורה הנ"ל, רק על-פי כונות הנ"ל, מובן זאת ממילא למשכיל), וזהו בעצמו בחינת תשובה על תשובה, שכתב שם, כי זביחת היצר הרע, שהוא בחינת דם לה', שהוא בחינת תשובה הראשונה, שהוא בחינת כבוד עולם הזה, זה בחינת נקדה התחתונה, שנעשית מבחינת הדמימה והשתיקה, מבחינת דם לה'. וכל זה הוא בחינת חיריק דס"ג וכו', שהוא בחינת בקי בשוב, כנ"ל. ותשובה השניה שעושה על תשובתו הראשונה, שהוא בחינת כבוד העולם הבא, בחינת: "כבוד אלקים הסתר דבר", זה בחינת נקדה העליונה, בחינת כתר, שהוא בחינת משה, בחינת סגול וכו'. והבן הדברים היטב, איך כל הדברים הנאמרים שם בהתורה הנ"ל, נקשרים ונכללים אחר-כך ביחד בקשר נפלא ונורא, והמשכילים יבינו קצת:

ועקר הדבר, שעל ידי שהאדם, כשהוא במדרגה התחתונה מאד, ואף-על-פי-כן הוא מחזק עצמו, ומאמין שגם שם יש לו תקוה עדין, כי גם שם נמצא השם יתברך, בבחינת: "ואציעה שאול הנך", אזי ממשיך על עצמו הקדשה משם הקדוש הוי"ה במלוי ס"ג, שהוא מחיה את כל הנסוגים אחור מקדשתו, להחזיקם לבל יפלו לגמרי, חס ושלום, וזה בחינת בקי בשוב, שזה הבקיאות הוא בחינת שם יב"ק הקדוש, בחינת שם ס"ג. וכן כשאדם זוכה לבוא לאיזו מדרגה בקדשה העליונה, ואף-על-פי-כן אינו עומד שם, והוא מתחזק ומתגבר לעלות יותר ויותר, אזי ממשיך הקדשה על עצמו משם הקדוש אקי"ק במלוי קס"א, שהוא בחינת בקי ברצוא. כי האדם כפי תנועותיו וכפי התחזקותו בעבודתו יתברך, כן גורם ליחד השמות למעלה, וממשיך על עצמו הקדשה משם. והבן היטב:

והנה מבאר לעיל, שעל ידי הדמימה והשתיקה ששותקין לחברו כשמבזין אותו, על ידי זה זוכה לתשובה, שהיא בחינת כתר כנ"ל, עין שם, כי 'סיג לחכמה שתיקה' כנ"ל, כי צריכין לזהר מאד לדון את כל אדם לכף זכות, ואפילו החולקים עליו ומבזין אותו, צריך לדונם לכף זכות ולשתק להם, ועל ידי זה נעשה בחינת כתר. כמובא במדרש: (ויקרא רבה ב): "'משל לאחד, שמצא את חברו שהוא עושה כתר. אמר לו: בשביל מי? אמר לו: בשביל המלך. אמר לו: כיון שהוא לצרך המלך, כל אבן טוב שתמצא, תקבענו בו'". כך כל אחד מישראל הוא בחינת כתר להשם יתברך, וצריך להכניס בו כל מין אבנים טובות שאפשר למצא, דהיינו שצריכין להשתדל לחפש ולבקש אחר כל צד זכות ודבר טוב שאפשר למצא בישראל, ולדון את הכל לכף זכות, כי הם בחינת כתר להשם יתברך כנ"ל. וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (משנה אבות א ו): "'הוי דן את כל אדם לכף זכות'".

א
דע,כי עקר הגלות אינו אלא בשביל חסרון אמונה, כמו שכתוב (שיר-השירים ד ח): "תבואי, תשורי מראש אמנה"; ואמונה הוא בחינת תפלה, כמו שכתוב (שמות יז יב): "ויהי ידיו אמונה", ותרגומו: 'פרישן בצלו'. וזה בחינת נסים למעלה מהטבע, כי התפלה למעלה מהטבע, כי הטבע מחיב כן, והתפלה משנה הטבע, וזה דבר נס, ולזה צריך אמונה, שיאמין שיש מחדש ובידו לחדש דבר כרצונו.

ועקר אמונה, בחינת תפלה, בחינת נסים, אינו אלא בארץ-ישראל, כמו שכתוב (תהלים לז ג): "שכן ארץ ורעה אמונה". ושם עקר עליות התפלות, כמו שכתוב (בראשית כח יז): "וזה שער השמים". ובשביל זה, כשפגם אברהם "במה אדע" (שם ח), ובזה פגם בירשת ארץ, שהיא בחינת אמונה, בחינת תפלה, היה גלות מצרים. ודוקא יעקב ובניו ירדו מצרים, כי הם בחינת שנים-עשר נסחאות התפלה, והוריד אותם בגלות. ומצרים הוא הפוך הנסים, כמו שכתוב (שמות יד כז): "ומצרים נסים לקראתו", שאין שם מקום הנסים, ואין שם מקום התפלה, כמו שכתוב (שם ט): " כצאתי את העיר אפרש את כפי". וכל הגליות מכנים בשם מצרים, על שם שהם מצרים לישראל. וכשפוגמין באמונה, בתפלה, בארץ-ישראל, הוא יורד לגלות.

וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (סנהדרין צז א): 'אין משיח בן-דוד בא, אלא עד שתכלה פרוטה מן הכיס'; הינו, שיכלו האפיקורסים שאין להם אמונה בנסים, ומכסים כל הנסים בדרך הטבע. כי עקר הנסים בארץ-ישראל, כי (תענית י א) 'ארץ-ישראל שותה תחלה', ושתיתה מהתהומות, שהם לשון: "ותהם כל העיר" (רות א יט), שעל דבר נסי תמהין העולם. וזה (תהלים מב ח): "תהום אל תהום קורא", כי יש נסין עלאין, שהוא בחינת תהום עלאה; ויש נסים תתאין, שהם בחינת תהומא תתאה. ומלאך שכלול מכל הנסים, משני התהומות, דמיא לעגלא (תענית כה ב), שהוא בחינת עגולים, בחינת אמונה, כמו שכתוב (תהלים פט ט): "ואמונתך סביבותיך"; ופריטא ששפותה, שהוא בחינת תפלה, כמו שכתוב (שם נא): "אדני שפתי תפתח", והוא כללות הנסים.

וזה פרוש: 'עד שתכלה פרוטה מן הכיס'; כי יש בני-אדם המכסים כלליות הנסים, הכלולים במלאך דפריטא ששפותה, מכסים בדרך הטבע. וכשתכלה זאת ותתרבה אמונה בעולם, אז יבוא משיח, כי עקר הגאלה תלוי בזה, כמו שכתוב: "תבואי, תשורי מראש אמנה".

ב
אבל אי אפשר לבוא לאמונה אלא על-ידי אמת, כמובא בזהר (בלק קצח:): "והיה צדק אזור מתניו ואמונה" וכו' (ישעיהו יא ה) הינו צדק, הינו אמונה. ואמרו שם: 'אמונה אתקריאת, כד אתחבר בה אמת'.

ג
ואי-אפשר לבוא לאמת אלא על-ידי התקרבות לצדיקים וילך בדרך עצתם; ועל-ידי שמקבל מהם עצתם, נחקק בו אמת; כמו שכתוב (תהלים נא ח): "הן אמת חפצת" כשאתה חפץ אמת; "בטחות ובסתם חכמה תודיעני".

כי העצות שמקבל מהם הוא בחינת נשואין וזווג, וכשמקבלין עצות מרשעים, הוא בחינת נשואין בקלפה. "הנחש השיאני" (בראשית ג יג) לשון נשואין, עצות הנחש שקבלה הוא בחינת נשואין, ועל-ידי נשואין הטיל בה זהמא. ובמעמד הר-סיני פסקה זהמתן (שבת קמו א עין רש"י שם), כי שם קבלו תרי"ג עטין דקדשה (זהר יתרו פ"ב:), והיתה להם נשואין בקדשה. ולמה נקרא עצה בבחינת נשואין? כי (ברכות סא א) 'הכליות יועצות', וכליות הם כלי ההולדה, כלי הזרע. נמצא, כשמקבלין עצה מאדם, כאלו מקבלין ממנו זרע; והכל לפי אדם, אם רשע או צדיק. ובשביל זה התורה מתיש כח (סנהדרין כו ב) ונקראת 'תושיה', כי הם תרי"ג עטין, כמו שכתוב (משלי ח יד): "לי עצה ותושיה". ועצות הם במקום נשואין, בחינת זווג המתיש כח. ועצת הצדיק הוא כלו זרע אמת.

וזה פרוש (ירמיהו ב כא): "ואנכי נטעתיך ש(ו)רק" בחינת הגאלה, כמו שכתוב (זכריה י ח): "אשרקה להם ואקבצם", ועל-ידי מה? על-ידי: "כלו זרע אמת" (שם בירמיה סיום הפסוק "ואנכי נטעתיך" הנ"ל) על-ידי עצת הצדיקים תבוא לאמת. ועל-ידי-זה נקראת אמונה, כד אתחבר בה אמת, ועל-ידי-זה תבוא הגאלה כנ"ל, כי הוא מקבל טפי השכל של הצדיק על-ידי עצה שמקבל ממנו. וזה: "הן אמת חפצת בטחות" בכליות; "חכמה תודיעני" שאזכה לקבל טפי המח, טפי השכל, על-ידי עצה שאקבל מהם; ואז אזכה לאמת, כי הטפי השכל נקרא "כלו זרע אמת".

ד
ודע, שעל-ידי מצות ציצית האדם נצול מעצת הנחש, מנשואין של רשע, מבחינת נאוף, כי ציצית שמירה לנאוף; כמובא בתקונים (תקון יח): "ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם" (בראשית ט כג) זה בחינת ציצית. "וערות אביהם לא ראו" כי ציצית מכסה על עריין. אבל חם, דהוא יצר הרע, דמחמם גופה דבר-נש בעברה, הוא ארור, כמו שכתוב (שם כה): "ארור כנען", כמו שכתוב (שם ג יד): "ארור אתה מכל הבהמה". והשמלה הינו ציצית, הוא שמירה מעצת הנחש, מזהמת הנחש.

וזה בחינת (שם מט): "בן פרת עלי עין" בשביל ציצית, לשון (שיר-השירים ב ט): "מציץ מן החרכים", על-ידי-זה זכה לבן פרת, שנשמר מנשואין של נחש, מזווג של הסטרא-אחרא, וזכה לזווגא דקדשה. וזה: "פרת", לשון זווג, לשון: "פרו ורבו".

ועקר הנאוף תלוי בעינים, כמו שאמרו (סוטה ט ב): 'שמשון הלך אחר עיניו', וכמו שכתוב (במדבר טו לט): "ולא תת(ו)רו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", ושמירת ציצית, שהוא בחינת עינים, הוא שמירה מעצת הנחש, ויכול לקבל העצות מצדיק, שהוא כלה זרע אמת.

ה
וזה פרוש: אמר רבה בר בר-חנה: אמר לי ההוא טיעא, תא אחוי לך טורא דסיני. אזלי וחזאי דהדרן לה עקרבי וקימין כי חמרי חורתא. ושמעתי בת-קול שאומרת: אוי לי שנשבעתי; ועכשו שנשבעתי, מי מפר לי. (רשב"ם:"שנשבעתי" מן הגלות, כדכתיב קראי טובי בנביאים.)

תא ואחוי לך טורא דסיני, שהוא בחינת עצות, כי שם קבלו תרי"ג עטין. חזאי דהדרן לה עקרבא, הינו שיש עצת נחש, עצת רשעים, שעל-ידיהם אין יכולים לקבל עצת צדיקים, זרע אמת.

וקימוכי חמרי חורתא זה בחינת ציצית, שהוא שמירה מעצת הנחש, מנאוף; כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (מנחות מג ב): 'איזה ענשו גדול, של לבן או של תכלת? ואמרו: משל לאחד, שצוה להביא לו חותם של זהב, הינו תכלת, וחותם של טיט, הינו לבן'. וזה: "חמרי" לשון חמר וטיט; "חורא" הינו לבן, כי עכשו זה עקר הציצית.

ושמעתי בת-קול שאומרת, אוי לי שנשבעתי. פרש רבנו שמואל: על הגלות, הינו, על-ידי ציצית יכולין לבוא לעצת צדיקים, לבחינת אמת; ועל-ידי אמת באים לאמונה כנ"ל; ועל-ידי אמונה בא הגאלה כנ"ל. וזה ששמע חרטת השם יתברך על הגלות, כי הציצית שהם 'חמרי חורא' גרם כל זה.

וזה פרוש:"ואלה" כל מקום שנאמר 'ואלה' מוסיף; זה בחינת יוסף, בחינת שמירת הברית, בחינת ציצית. המשפטים זה בחינת 'כלו זרע אמת', כמו שכתוב (תהלים יט י): "משפטי ה' אמת", שזוכה לעצת צדיקים, לבחינת אמת.

אשר תשים לפניהם זה בחינות 'כד אתחבר בה אמת', וזה בחינת 'השוו אשה לאיש', כי זה איש ואשה הם בחינת התחברות אמת ואמונה, ובזה תלוי הגאלה כנ"ל.

וזה: 'יכול שיהיו התלמידים לומדים ואין מבינים תלמוד לומר וכו', ערכם לפניהם כשלחן ערוך', זה בחינת הגאלה, שלעתיד יתגלו כל החכמות כשלחן ערוך, כמו שכתוב (ישעיהו יא ט): "(ו)מלאה הארץ דעה".

(עד כאן לשון רבנו, זכרונו לברכה)

==השמטות השיכים להתורה הזאת==:

התפלה הוא בחינת אמונה, והוא בחינת הנסים, כי נס למעלה מטבע, ולזה צריך אמונה כנ"ל, עין שם. ובשביל זה, התפלה מסגל לזכרון, כי תפלה הוא בחינת אמונה כנ"ל. ושכחה הוא ענין, שהיה לפנינו דבר-מה ונשכח ועבר מאתנו. (והיא דרך ההנהגה על-פי מערכת המזלות, שמתנהג כסדר יום אחר יום, והוא הפוך האמונה. מה שאין כן אם מאמין שיש מחדש הכל ברצונו בכל יום תמיד, והוא מחיה ומקים הכל תמיד, והוא למעלה מהזמן, אין כאן שכחה, ודו"ק).

ומעתה תראה נפלאות בדברי רבותינו, זכרונם לברכה (שבת קד א): 'מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין'; כי מס הוא בחינת השכחה, ועל זה אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (חגיגה ט ב): 'אין דומה השונה פרקו מאה פעמים למאה פעמים ואחד'. כי מס בגימטריא מאה, ועד מאה שולט השר של שכחה. וזה שהמתיקו חז"ל: מ"ם וסמ"ך, הינו מס שהוא בחינת השכחה, בנס היו עומדין, כי נס הוא הפך השכחה, כי נסים הם בחינת התפלה, בחינת אמונה, שהיא הפך השכחה, כנ"ל.

ודעו כו' כי ציצית שמירה לנאוף וכו', על שכם שניהם זה בחינת ציצית וכו'. וזה (בראשית לז יג): "הל(ו)א אחיך רעים בשכם", הינו בחינת ציצית כנ"ל, שהיא שמירה לנאוף, והוא בחינת שמירת הברית, שהיא בחינת יוסף. על כן אמר יעקב ליוסף: "הלוא אחיך רעים בשכם", שהוא בחינה שלך; "לכה ואשלחך אליהם".

וזה פרוש:"ואנכי נטעתיך שורק" וכו', כי הוא מקבל טפי השכל של הצדיק על-ידי עצה שמקבל ממנו. וזה שורק הוא בחינת שורק שהוא תלת טפין, כמו שכתוב בזהר (ובתקונים, תקון נ"ו), והוא תלת מחין. כי הוא ענין אחד, כי הטפה באה מהמח ומגיעה להכליות, שהן כלי ההולדה, שמבשלין הזרע. כן השכל נולד גם כן במח ומגיע עד הכליות היועצות. ותלת מחין, הוא בחינת (ישעיהו ו י): "השמן לב וכו' ואזניו וכו' ועיניו וכו', פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב וכו'", כלומר, שאינו רוצה לדבק עצמו לצדיקים פן יראה וכו'. אבל כשמדבק עצמו לצדיקים ומקבל מהם עצה, אזי הוא בחינת כליות יועצות, שהם כלי ההולדה, שמקבל הטפה מח המתחלקת לתלת טפין, תלת מחין כנ"ל; ואז יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין וכו', שהם בחינת השלשה מחין ושב ורפא לו. וזהו: "ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת", והבן. וזה פרוש: אמר רבה בר בר-חנה וכו', וזה רמז גם כן בפתח דבריו: אמר לי ההוא טיעא, ופרש רבנו שמואל: בכל מקום סוחר ישמעאל; כי ישמעאל הוא בחינת התפלה, כמו שכתוב (בראשית טז יא): "כי שמע ה' אל עניך", ותרגומו: 'ארי קביל ה' ית צלותיך', והוא בחינת אמונה כנ"ל. וזהו סוחר, מלשון סחור סחור (בחינת מקיפים), שהוא בחינת אמונה כנ"ל, "ואמונתך סביבותיך" (תהלים פט ט).

וזהו (רות ג ט): "ופרשת כנפך על אמתך", כי ציצית דקדשה, שהם כנפי מצוה, הוא שמירת הברית והוא בחינת זווג דקדשה. וזהו ששאל חגי הנביא (חגי ב יב): "הן ישא איש בשר-קדש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל הלחם", כי פגם הברית העדר הלחם, כמו שכתוב (משלי ו כו): "בעד אשה זונה עד ככר לחם", והבן: "ותשב באיתן קשתו וכו', משם רועה אבן ישראל" (בראשית מט כד) אבהן ובנין, בחינת התפלה יעקב ובניו.

סגלה לחולה להסתכל על הציצית. והסוד בפסוק (שם מח ב): "הנה בנך יוסף בא אליך". כי כל אלו התבות מרמזין על הציצית, דהינו מנין החוטין והחליות והקשרים, (כמבאר ב"פרי-עץ-חיים" בשער הציצית, פרק ד', בהג"ה, עין שם.) וזהו: "הנה בנך יוסף בא אליך", דהינו בחינת ציצית כנ"ל, על-ידי-זה "ויתחזק ישראל".