דף 2037

חטאנו צורנו סלח לנו יוצרנו- הבורא נקרא בורא על שם שברא את הרצון לקבל "השם בורא מתייחד רק על החידוש דהיינו המצאת יש מאין" יוצר הוא נקרא על נתינת האור. כמו כן ההתרשמות של האור בכלי מגלה בו צורה שהוא נברא איתה באופן מובנה, אך מגלה אותה בתהליך של התפתחות. שנאמר "ויפח באפיו נשמת חיים" שהוא כללות צורות של קבלה הראויות למין האדם.
החטא של הנברא זה לא הרצון שלו להיות מאושר, או עצם הרצון שלו לקבל כמו שגורסים בתורות אחרות מצד הקליפה. למשל בנצרות מכים ברצון, והמעלה להתנזר או הכפרה היא הסבל, ביהדות התענוג דקדושה הוא הכפרה כמו בחינת שבת . באיסלאם מתמסרים כמו הלבנה ואפילו אין בקשה בתפילה רק שבח. במזרח מבטלים את הרצון וההשתוקקות היא מחלה ומנסים להיות האור, אבל מה לעשות אפילו התותח פרוטונים הארוך מתחת לאדמה לא מצליח לעבור את מהירות האור והחלקיקים משמינים בכלל בעוד מסה..
לכן לא צריך לבטל את הרצון, ביהדות ההשתוקקות היא חמלה, לא מחלה.
רק צריך לעשות לה תיקונים. וזה בדיוק העניין של הצורה של הרצון, לכן חטאנו צורנו, בצורה של הרצון, ושם התיקון והסליחה. הצורה היא הכוונה שבאדם, כי את הטבע שלו הוא לא יכול לבטל, את החיסרון, רק לתבל אותו באהבה, אם הוא מקבל מטעם הנותן, אז ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו. אך מצד שני שונא מתנות יחיה, אלא צריך שיקבל מטעם נותן המתנה, זו יראה ואהבה. אבל הטבע הראשוני הוא יצר לב האדם רע מנעוריו, שרוצה רק להנות לעצמו ולא אכפת לו מהנותן באמת. לכן יש שלב של טהרה שלא משתמשים ברצון או לפחות בחלקו ומצמצמים אותו כמו ביום הכיפורים, אבל זו לא התכלית רק שלב מעבר, המטרה היא פורים. להשתמש ברצון רק בקדושה.
המעלה היא לא, לא לרצות ביהדות, הפוך, צריך את יצחק, צריך לרצות הרבה, רק שיצחק יהיה בן אברהם ולא אבימלך.
שנזכה

לא מדובר על חיסונים.. 😅😉 אלא על מדרגות רוחניות בתודעה בעולם הרוחני שבאדם.
צריך גבורה דקדושה להתעורר, הגבורה והכרת הרע שמחסנת את האדם מהרדידות והעצלות בעבודת ה'. אם האדם חרד ליראת שמים שלו, ואין הכוונה ליראה חיצונית כמו רוב האנשים שיראת שמים שלהם זה אומר להיות יפים כמו חזיר בחיצוניות מבחינת המצוות אבל מלאיי פסולת וזיוף בפנימיות. אלא יראת שמים אמיתית, שמא לא מכוון להשפיע נחת רוח לנותן אלא להנאת עצמי. שיש יראה אז אפשר להמשיך רחמים משמי מרומים היות ויש השתוות הצורה, שנאמר "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך"

קשת זה בחינת גילוי, ענן זה בחינת הסתרה. יש בקשת צד של רחמים וצד של דין. הקשת היא מידת הדין כי יש בה צד של מלכות, שהאדם מסתכל עליה לא עם הכוונה האמיתית (כוונה של השפעה טהורה ונתינה לזולת, זולת מלשון זול, שהוא זול בענייך כי אתה חש רק את האגו שלך) אז יכול לעורר את הדין. אבל יש בה גם צד רחמים, ג' גוונים בבחינת ג' הקווים לכן היא לא שחורה להראות שנעשה תיקון מיוחד של המתקה, וזה קשור לעניינים בחכמת הקבלה שמלכות עלתה לבינה. לכן הקשת מזכירה לנו את התיקון המיוחד של צמצום ב' שנעשה בעולם (מושג קבלי) תיקון של מידת הרחמים. והרצון העצמי של האדם השחור הוא בחינת מלכות דמידת הדין. מה שנאמר שלא יהיה מבול יותר, היות ונעשו תיקונים מיוחדים במציאות כדי שנתקן על סדר המדרגה את הרצון. אם זאת באופן פרטי יש לומר שיכול להיות מבול, אבל לא מצד כלל המציאות.
אבל אם בני אדם לא עושים את התיקון וצריכים את הקשת כתזכורת ולא מקיימים את הברית זה לרעתם.
עם זאת חשוב לזכור שלא מדובר על קשת גשמית זה רק סמל.
קשת זו דרגה רוחנית בתודעה של האדם. ייתכן שמבחינה נפשית אדם מסתכל על הקשת אבל חש קשת שחורה ולא מתפעל מהתיקון הרוחני שנעשה פה, אלא מרגיש רק את הדין ואת השחרות של הרצון העצמי שלו. לעניות דעתי רוב בני העולם רואים קשת שחורה באמת במובן הרוחני שלה.
אגב גם מבול זה רוחני בעיקר , כי מבול זה מבול נפשי שהאדם לא מבין את השגחת הבורא על בריותיו, ונהיה בבלבול גדול על המציאות. והמים שזו החיות האלוקית במקום לגרום לו לחיבור וחיים גורמים לו לפירוד ומיתה כי משחיט את הרצון שלו, את הארץ.
שנזכה לקשת בענן, דהיינו למרות ההסתרה נזכה לגילוי, אבל גילוי נכון של רחמים ולא של הדין הגנוז בו. וזה נוכל להתפעל מהחיבור והממתקה שהקשת מראה לנו, אמן
ותשובה בפשט יותר:
הקשת צבעונית כי אין באמת רע, הרע שליח של הטוב, זה בא להראות דווקא שמאחורי הענן ההסתרה יש טוב, הצבע מורה על החיבור כמו הספקרטום של האור שממלא אותנו, כמו הצבע של הפרחים. רק עם זאת מסתתר בקשת צד של דין, שזה באמת צבע שחור, פשוט זה מוסתר אז רואים רק את הצבעוני. אבל אם האדם מסתכל על הקשת לא נכון, אז מעורר את השחור הנסתר בה, לכן יש בזה סימן רעות שלא שומרים את הברית.

אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהוָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם. ב עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ. ג יְהוָה אִישׁ מִלְחָמָה יְהוָה שְׁמוֹ. ד מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף. ה תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן. ו יְמִינְךָ יְהוָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ יְהוָה תִּרְעַץ אוֹיֵב. ז וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ. ח וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם. ט אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי. י נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים. יא מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהוָה מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא. יב נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ. יג נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ. יד שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת. טו אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן. טז תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהוָה עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ. יז תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְהוָה מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ. יח יְהוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד.

sh (1)

תפריט נגישות