רוב בני העולם משתמשים בדודי (דהיינו הבורא, דוד מלשון אהבת דודים גילוי אור של מדרגת החכמה, בשונה מאהבת רעים שזה רק אור דחסדים, בשפה גשמית כמו ההבדל בין ידידות לחברות בין בני זוג, בין יראה לאהבה) אבל מצד הלא לשמה שעומד בפני עצמו כמטרה מאז חורבן הבית וגורם לכל הנזקים והפורענות בעולם כמו שאומר רשב"י הקדוש בתיקוני הזוהר נתיב תנינא צריך מאוד להיזהר, לכן בלא לשמה האדם משתמש בדודי רק כחבל מחנק לתענוג האישי שלו לא באמת אכפת לו מהבורא או להשפיע נחת רוח לבורא, הבורא בא לספק את הגאווה והאגו והעולם הבא והזה שלו, אבל זה רלוונטי רק לנשים וקטנים שבאדם (נשים מלשון גיד הנשה, הצד החלש, נקבה מלשון נקב בה בחינת הרצון לקבל לעצמו שרק רוצה למלא נקביו, קטן שאין לו חשיבות בדברי קדושה רק בחיצוניות של המצוות, מדובר על תוכנות נפשיות באדם לא על אישה גשמית מלשון אש ה' שזה דווקא קדושה, אם כי גם בה יש צד נקבה וצריכה להיזהר מאוד) בכל אופן שאני לעצמי, דודי לא לי היות ויש שינוי צורה. (שינוי צורה זה אומר שהכוונה של הנברא הפוכה מהבורא, כי הבורא רוצה לאהוב ולהשפיע והנברא חושב רק על האנוכיות שלו והרצון העצמי אז הכוונה הרוחנית שלהם בלב שונה ואין חיבור )צריך מאוד מאוד להיזהר מהלא לשמה אי אפשר להישאר שמה כל החיים כמו שמוכרים לנשים וקטנים, זה הפירוד הגדול ביותר מהקדושה ונעשית לו סם המוות אם נשאר שמה לאורך זמן. (כמו שכתוב בגמרא שהקב"ה מחכה עד גיל 20 שהאדם יתחתן ואם לא מתחתן אומר יפחו עצמותיו" דהיינו יתחתן יגיע למדרגת לשמה למדרגת נשמה, ואם נשאר בלא לשמה יפחו עצמותיו, דהיינו הפנימיות שבו, כמו שאומר רשב"י תיפח רוחו של מי שעוסק רק בסיפורי התורה והלא לשמה)
לכן אם אדם אומר בפה כשאני לדודי דודי לי, אבל בלב מתכוון אני רק לעצמי ודודי לי, זה לא עובד, אי אפשר לזייף ברוחני, אפשר רק בגשמי קצת, לכן שנזכה כשאני לדודי באמת, ואז דודי לי, דהיינו שיש יראה ואהבה דודי יכול להתגלות לי. אמן

באביר יעקב על פי פרשת השבוע

דהיינו – הסתרה זה ספק, אמונה זה ודאי, אם האדם מתחבר לצד הוודאי והאמונה אז יראה שה' יתברך נמצא שמה. על דרך שאומר הרבי מקוצק שהקב"ה נמצא בכל מקום שנותנים לו להיכנס. ספק נקרא הרצון לקבל לעצמו של האדם שמפריד אותו מהמאציל, אבל כמו שלמדנו בשיעור בליקוטי מוהרן בפנימיות, שאת הספק צריך להפוך לפסק הלכה, לודאי אמוני.